Problem connecting to Twitter. Please try again.
Problem connecting to Twitter. Please try again.
Problem connecting to Twitter. Please try again.
Problem connecting to Twitter. Please try again.
Problem connecting to Twitter. Please try again.

Return to Video

ג'ושוע פוייר: מעללי זכרון שכל אחד יכול לבצע

  • 0:00 - 0:05
    ברצוני להזמין אתכם לעצום את עיניכם
  • 0:05 - 0:08
    דמיינו את עצמכם עומדים
  • 0:08 - 0:11
    מחוץ לדלת הכניסה של הבית שלכם
  • 0:11 - 0:15
    ברצוני שתשימו לב לצבע הדלת
  • 0:15 - 0:19
    לחומר שממנו היא עשויה
  • 0:19 - 0:26
    עכשיו שוו בנפשכם קבוצה של נודיסטים כבדי משקל על אופניים
  • 0:26 - 0:29
    הם מתחרים במירוץ רכיבה בעירום על אופניים
  • 0:29 - 0:32
    והם מתקדמים ישירות אל דלת הכניסה שלכם
  • 0:32 - 0:34
    אני צריך שממש תראו את זה
  • 0:34 - 0:38
    הם מדוושים בקושי רב, הם מזיעים
  • 0:38 - 0:40
    הם מקפצים סביב
  • 0:40 - 0:44
    והם מתרסקים היישר לתוך דלת הכניסה של הבית שלכם
  • 0:44 - 0:48
    אופניים עפים לכל מקום, גלגלים מתגלגלים לידכם
  • 0:48 - 0:52
    חישורים מגיעים למקומות מביכים
  • 0:52 - 0:55
    צעדו מעבר למפתן הדלת שלכם
  • 0:55 - 0:58
    אל תוך המסדרון, המבואה, מה שלא יהיה שם בצד השני
  • 0:58 - 1:02
    והעריכו את איכות האור
  • 1:02 - 1:08
    האור זורח על עוגי-פלצת
  • 1:08 - 1:11
    עוגי-פלצת מנפנף לכם בידו
  • 1:11 - 1:13
    ממקומו על סוס שזוף
  • 1:13 - 1:15
    זהו סוס מדבר
  • 1:15 - 1:20
    אתם ממש יכולים להרגיש את הפרווה הכחולה שלו מדגדגת לכם את האף
  • 1:20 - 1:24
    אתם יכולים להריח את עוגיית שיבולת השועל והצימוקים שהוא עומד לדחוף לעצמו לפה
  • 1:24 - 1:28
    חלפו על פניו. חלפו על פניו לתוך הסלון שלכם
  • 1:28 - 1:31
    בסלון שלכם, בפס רחב דמיוני
  • 1:31 - 1:34
    דמיינו את בריטני ספירס
  • 1:34 - 1:39
    היא לובשת לבוש מינימלי, היא רוקדת על שולחן הסלון שלכם
  • 1:39 - 1:42
    והיא שרה את - הכה בי מותק עוד פעם
  • 1:42 - 1:45
    ואז עקבו אחרי אל המטבח שלכם
  • 1:45 - 1:49
    במטבח שלכם, הרצפה רוצפה בדרך האבנים הצהובות
  • 1:49 - 1:53
    ומתוך התנור שלכם יוצאים לקראתכם
  • 1:53 - 1:55
    דורותי, איש הפח
  • 1:55 - 1:57
    הדחליל והאריה מתוך הקוסם מארץ עוץ
  • 1:57 - 2:00
    מחזיקים ידיים ומדלגים לקראתכם
  • 2:00 - 2:04
    טוב. פקחו עיניים
  • 2:04 - 2:08
    אני רוצה לספר לכם על תחרות מאוד מוזרה
  • 2:08 - 2:11
    שמתקיימת בכל אביב בעיר ניו יורק
  • 2:11 - 2:14
    היא נקראת תחרות הזיכרון של ארצות הברית
  • 2:14 - 2:17
    ואני הלכתי לסקר את התחרות הזו לפני כמה שנים
  • 2:17 - 2:19
    כעיתונאי מדעי
  • 2:19 - 2:22
    ציפיתי, אני מניח, שזה הולך להיות
  • 2:22 - 2:25
    כמו סופרבול של ידענים
  • 2:25 - 2:28
    זה היה חבורה של בחורים וכמה בחורות
  • 2:28 - 2:33
    מגוונים מאוד בגילים שלהם ובהיגיינה האישית שלהם
  • 2:33 - 2:35
    (צחוק)
  • 2:35 - 2:39
    הם שיננו מאות מספרים אקראיים
  • 2:39 - 2:41
    לאחר שהביטו בהם פעם אחת בלבד
  • 2:41 - 2:45
    הם שיננו עשרות על עשרות על עשרות שמות של אנשים זרים
  • 2:45 - 2:49
    הם שיננו שירים שלמים בכמה דקות בלבד
  • 2:49 - 2:51
    הם התחרו לראות מי יכול לשנן
  • 2:51 - 2:55
    את הסדר של חבילת קלפי משחק בצורה המהירה ביותר
  • 2:55 - 2:57
    חשבתי לעצמי, זה לא יאומן
  • 2:57 - 3:00
    האנשים האלה הם תופעות טבע
  • 3:00 - 3:03
    והתחלתי לדבר עם חלק מהמשתתפים
  • 3:03 - 3:05
    זהו בחור בשם אד קוק
  • 3:05 - 3:06
    שהגיע מאנגליה
  • 3:06 - 3:08
    היכן שהיה לו את אחד הזכרונות המאומנים הטובים ביותר
  • 3:08 - 3:12
    ואמרתי לו, אד, מתי הבנת
  • 3:12 - 3:15
    שאתה ידען?
  • 3:15 - 3:17
    אד אמר, אני לא ידען
  • 3:17 - 3:20
    למעשה, יש לי רק זיכרון ממוצע
  • 3:20 - 3:22
    כל מי שמתחרה בתחרות הזו
  • 3:22 - 3:25
    יגיד לך שיש לו רק זיכרון ממוצע
  • 3:25 - 3:27
    כולנו אימנו את עצמנו
  • 3:27 - 3:31
    כדי לבצע את הפעלולים הפלאיים הללו של הזיכרון
  • 3:31 - 3:33
    כאשר אנו משתמשים בסדרת טכניקות עתיקות
  • 3:33 - 3:37
    טכניקות שהומצאו לפני אלפיים וחמש מאות שנים ביוון
  • 3:37 - 3:40
    אותן טכניקות שקיקרו השתמש בהן
  • 3:40 - 3:42
    כדי לשנן את הנאומים שלו
  • 3:42 - 3:46
    שמלומדים מימי הביניים נעזרו בהן כדי לשנן ספרים שלמים
  • 3:46 - 3:49
    ואני אמרתי, וואו, איך זה שלא שמעתי על זה קודם?
  • 3:49 - 3:52
    ועמדנו מחוץ לאולם של התחרות
  • 3:52 - 3:56
    ואד, שהוא בחור בריטי נפלא ומבריק
  • 3:56 - 3:59
    אם כי מעט משונה
  • 3:59 - 4:03
    אומר לי, ג'וש, אתה עיתונאי אמריקאי
  • 4:03 - 4:05
    אתה מכיר את בריטני ספירס?"
  • 4:05 - 4:10
    אמרתי, מה? לא. למה?
  • 4:10 - 4:13
    בגלל שאני ממש רוצה ללמד את בריטני ספירס
  • 4:13 - 4:16
    איך לשנן את הסדר של חפיסת קלפי משחק
  • 4:16 - 4:18
    בטלוויזיה האמריקאית
  • 4:18 - 4:21
    זה יוכיח לעולם שכל אחד יכול לעשות את זה
  • 4:21 - 4:26
    (צחוק)
  • 4:26 - 4:29
    אז אמרתי, טוב, אני לא בריטני ספירס
  • 4:29 - 4:32
    אבל אולי אתה יכול ללמד אותי
  • 4:32 - 4:35
    אני מתכוון, אתה צריך להתחיל איפהשהוא, נכון?
  • 4:35 - 4:38
    וזו היתה ההתחלה של מסע מאוד מוזר עבורי
  • 4:38 - 4:41
    בסופו של דבר ביליתי את רוב השנה הבאה
  • 4:41 - 4:43
    לא רק מאמן את הזיכרון שלי
  • 4:43 - 4:45
    אלא גם חוקר אותו
  • 4:45 - 4:47
    מנסה להבין איך הוא עובד
  • 4:47 - 4:50
    למה לפעמים הוא לא עובד
  • 4:50 - 4:52
    ומה יכול להיות הפוטנציאל שלו
  • 4:52 - 4:54
    פגשתי הרבה מאוד אנשים מעניינים
  • 4:54 - 4:56
    זהו אדם ששמו אי.פי
  • 4:56 - 4:59
    הוא חולה שיכחון ויש לו, כנראה
  • 4:59 - 5:01
    את הזיכרון הגרוע ביותר בעולם
  • 5:01 - 5:03
    הזכרון שלו היה כל כך גרוע
  • 5:03 - 5:06
    שהוא אפילו לא זכר שיש לו בעיית זיכרון
  • 5:06 - 5:08
    שזה מדהים
  • 5:08 - 5:09
    והוא היה דמות מאוד טרגית
  • 5:09 - 5:11
    אבל הוא גם אפשר פתח הצצה אל האופן שבו
  • 5:11 - 5:15
    הזכרונות שלנו עושים אותנו למי שאנחנו
  • 5:15 - 5:18
    הקצה השני של הספקרטום: פגשתי את הבחור הזה
  • 5:18 - 5:20
    זהו קים פיק
  • 5:20 - 5:23
    הוא היווה את הבסיס לדמותו של דסטין הופמן בסרט איש הגשם
  • 5:23 - 5:26
    בילינו יחד אחר צהריים
  • 5:26 - 5:30
    בספרייה הציבורית של סולט לייק סיטי בשינון ספרי טלפונים
  • 5:30 - 5:33
    מה שהיה חווייה מבריקה
  • 5:33 - 5:36
    (צחוק)
  • 5:36 - 5:39
    וחזרתי וקראתי המון חיבורים על זיכרון
  • 5:39 - 5:43
    חיבורים שנכתבו לפני יותר מאלפיים שנה
  • 5:43 - 5:45
    בלטינית בימי קדם
  • 5:45 - 5:47
    ואז מאוחר יותר בימי הביניים
  • 5:47 - 5:50
    ולמדתי המון דברים מעניינים
  • 5:50 - 5:53
    אחד הדברים הבאמת מעניינים שלמדתי
  • 5:53 - 5:56
    הוא שפעם
  • 5:56 - 6:01
    הרעיון הזה של זיכרון מאומן, ממושמע ומעובד
  • 6:01 - 6:06
    לא היה זר כל כך כמו שהוא נראה לנו היום
  • 6:06 - 6:11
    פעם, אנשים השקיעו בזיכרון שלהם
  • 6:11 - 6:16
    באמצעות עבודה קשה הם הנדסו את המוחות שלהם
  • 6:16 - 6:18
    לאורך אלף השנים האחרונות
  • 6:18 - 6:21
    המצאנו שורה של טכנולוגיות
  • 6:21 - 6:23
    מהאלף-בית למגילה
  • 6:23 - 6:26
    לספר הקדום, הדפוס, צילום
  • 6:26 - 6:28
    המחשב, הטלפון הנייד החכם
  • 6:28 - 6:31
    שגרמו לכך שיותר ויותר קל לנו
  • 6:31 - 6:33
    לאחסן את הזכרונות שלנו במכשירים חיצוניים לנו
  • 6:33 - 6:35
    ולמעשה להעביר לגופים החיצוניים
  • 6:35 - 6:39
    את היכולת האנושית החשובה הזו
  • 6:39 - 6:43
    טכנולוגיות אלו הפכו את העולם המודרני שלנו לאפשרי
  • 6:43 - 6:44
    אבל הן גם שינוי אותנו
  • 6:44 - 6:46
    הם שינו אותנו מבחינה תרבותית
  • 6:46 - 6:50
    ואני אטען שהן שינו אותנו מבחינה קוגניטיבית
  • 6:50 - 6:52
    מאחר ואין לנו כמעט צורך לזכור שום דבר
  • 6:52 - 6:55
    זה נראה לפעמים כאילו שכחנו איך עושים זאת
  • 6:55 - 6:57
    אחד המקומות האחרונים על כדור הארץ
  • 6:57 - 7:00
    שבו אפשר למצוא אנשים שעדיין נלהבים מהרעיון הזה
  • 7:00 - 7:04
    של זיכרון מאומן, ממושמע ומעובד
  • 7:04 - 7:06
    הוא באותה תחרות זיכרון ייחודית
  • 7:06 - 7:08
    למעשה היא לא כל כך ייחודית
  • 7:08 - 7:10
    תחרויות כאלה מתקיימות בכל העולם
  • 7:10 - 7:14
    ואני הייתי מרותק, רציתי לדעת איך הבחורים האלה עושים את זה
  • 7:14 - 7:19
    לפני כמה שנים קבוצה של חוקרים מאוניברסיטת קולג' לונדון
  • 7:19 - 7:22
    הביאו חבורה של אלופי תחרויות זיכרון אל המעבדה
  • 7:22 - 7:23
    הם רצו לדעת
  • 7:23 - 7:24
    האם לבחורים אלה יש מוח
  • 7:24 - 7:29
    שהוא קצת שונה מבחינת אנטומית מהמוח של כולנו
  • 7:29 - 7:32
    התשובה היתה לא
  • 7:32 - 7:35
    האם הם חכמים יותר מאיתנו?
  • 7:35 - 7:37
    הם נתנו להם סדרה של מבחנים קוגניטיביים
  • 7:37 - 7:39
    והתשובה היתה לא ממש
  • 7:39 - 7:42
    אולם היה שוני אחד מעניין
  • 7:42 - 7:44
    בין המוחות של האלופים בתחרויות הזיכרון
  • 7:44 - 7:47
    ובין המשתתפים המבוקרים שמולם הם נבדקו
  • 7:47 - 7:50
    כאשר הכניסו את הבחורים האלה למכשירי הדמית תהודה מגנטית
  • 7:50 - 7:52
    וסרקו את המוח שלהם
  • 7:52 - 7:57
    בזמן שהם שיננו מספרים ופרצופים של אנשים ותמונות של פתיתי שלג
  • 7:57 - 7:59
    הם מצאו שאלופי הזיכרון
  • 7:59 - 8:01
    האירו חלקים במוח שלהם שהיו שונים
  • 8:01 - 8:03
    מכל שאר המשתתפים
  • 8:03 - 8:07
    למעשה, הם השתמשו, או נראה היה שהם משתמשים
  • 8:07 - 8:11
    בחלק של המוח שמעורב בזיכרון מרחבי וניווט
  • 8:11 - 8:17
    למה? והאם יש משהו שכולנו יכולים ללמוד מזה?
  • 8:17 - 8:21
    הכוח המניע את תחרויות הזיכרון
  • 8:21 - 8:24
    הוא מין סוג של מירוץ בין המשתתפים
  • 8:24 - 8:27
    כאשר כל שנה מישהו ממציא
  • 8:27 - 8:30
    דרך חדשה ללמוד יותר דברים מהר יותר
  • 8:30 - 8:32
    ואז יתר המשתתפים צריכים לנסות להדביק אותו
  • 8:32 - 8:34
    זהו חברי בן פרידמור
  • 8:34 - 8:35
    שלוש פעמים אלוף של תחרות זיכרון
  • 8:35 - 8:37
    על השולחן מולו
  • 8:37 - 8:41
    שלושים ושש חפיסות של קלפי משחק
  • 8:41 - 8:44
    שהוא עומד לנסות לשנן בתוך שעה אחת
  • 8:44 - 8:48
    כשאר הוא משתמש בטכניקה שהוא המציא ורק הוא לבדו מתמחה בה
  • 8:48 - 8:50
    הוא השתמש בטכניקה דומה
  • 8:50 - 8:52
    כדי לשנן את הסדר המדוייק
  • 8:52 - 8:58
    של 4,140 ספרות בינאריות אקראיות
  • 8:58 - 9:01
    בחצי שעה
  • 9:01 - 9:03
    כן
  • 9:03 - 9:06
    ולמרות שיש הרבה מאוד דרכים
  • 9:06 - 9:10
    לזכור דברים בתחרויות האלה
  • 9:10 - 9:13
    הכל, כל הטכניקות שמשתמשים בהן
  • 9:13 - 9:16
    בסופו של דבר מתמצות ברעיון
  • 9:16 - 9:19
    שהפסיכולוגים מכנים קידוד משוכלל
  • 9:19 - 9:22
    והרעיון הזה מואר בצורה מאוד יפה על ידי פרקודס מגניב
  • 9:22 - 9:24
    הנודע בשם פרדוקס אופה/האופה
  • 9:24 - 9:25
    והוא הולך כך:
  • 9:25 - 9:28
    אם אני אומר לשני אנשים לזכור את אותה המילה
  • 9:28 - 9:30
    אם אני אומר לך
  • 9:30 - 9:34
    "זכור שיש בחור ששמו אופה"
  • 9:34 - 9:35
    זה השם שלו
  • 9:35 - 9:41
    ואני אומר לך: זכור שיש בחור שהוא אופה
  • 9:41 - 9:44
    ואני חוזר אליך אחרי כמה זמן
  • 9:44 - 9:47
    ואני אומר, אתה זוכר את המילה
  • 9:47 - 9:48
    שאמרתי לך לפני כמה זמן?
  • 9:48 - 9:50
    האם אתה זוכר מה היא היתה?
  • 9:50 - 9:54
    האדם שנאמר לו שהשם הוא אופה
  • 9:54 - 9:56
    פחות סביר שיזכור את המילה
  • 9:56 - 10:00
    לעומת האדם שנאמר לו שהמקצוע שלו הוא אופה
  • 10:00 - 10:03
    אותה מילה, כמות שונה של זיכרון. משונה
  • 10:03 - 10:05
    מה קורה כאן?
  • 10:05 - 10:10
    ובכן, השם אופה לא ממש אומר לך כלום
  • 10:10 - 10:12
    הוא לחלוטין לא קשור
  • 10:12 - 10:15
    לכל הזכרונות האחרים שצפים לך בתוך הגולגולת
  • 10:15 - 10:17
    אבל שם-העצם המוכר אופה
  • 10:17 - 10:19
    אנחנו מכירים אופים
  • 10:19 - 10:21
    אופים לובשים כובעים לבנים מצחיקים
  • 10:21 - 10:23
    לאופים יש קמח על הידיים
  • 10:23 - 10:25
    אופים מריחים טוב כשהם חוזרים הביתה מהעבודה
  • 10:25 - 10:27
    יכול להיות שאנחנו אפילו מכירים אופה
  • 10:27 - 10:28
    וכשאנחנו שומעים את המילה הזו לראשונה
  • 10:28 - 10:31
    אנחנו מתחילים לקשור את כל קרסי האסוציאציות הללו למילה
  • 10:31 - 10:35
    וזה עוזר לנו לשלוף אותה בזמן מאוחר יותר
  • 10:35 - 10:38
    כל החוכמה של מה שמתרחש כאן
  • 10:38 - 10:40
    בתחרויות הזיכרון הללו
  • 10:40 - 10:44
    וכל החוכמה של לזכור דברים טוב יותר ביומיום
  • 10:44 - 10:48
    זה להבין איך להפוך שמות כמו אופה
  • 10:48 - 10:50
    לשמות-עצם - אופה
  • 10:50 - 10:53
    לקחת אינפורמציה שהיא חסרת הקשר
  • 10:53 - 10:55
    חסרת משמעות, חסרת חשיבות
  • 10:55 - 10:57
    ולשנות אותה איכשהוא
  • 10:57 - 10:59
    כך שהיא תהפוך להיות בעלת משמעות
  • 10:59 - 11:04
    לאור כל הדברים האחרים שיש לכם במוח
  • 11:04 - 11:07
    אחד הטכניקות היותר מוצלחות לעשות זאת
  • 11:07 - 11:11
    היא שיטה יוונית עתיקה מלפני אלפיים וחמש מאות שנה
  • 11:11 - 11:13
    היא נודעה בשם ארמון הזיכרון
  • 11:13 - 11:17
    הסיפור מאחורי היווצרותה הולך כך
  • 11:17 - 11:20
    היה משורר בשם סימונידס
  • 11:20 - 11:22
    שהשתתף במשתה
  • 11:22 - 11:24
    הוא היה למעשה הבדרן ששכרו לאירוע
  • 11:24 - 11:27
    בגלל שבתקופה ההיא, אם רצית לערוך מסיבה באמת מוצלחת
  • 11:27 - 11:30
    לא שכרת די.ג'יי, אלא שכרת משורר
  • 11:30 - 11:35
    והוא נעמד, מדקלם את השיר שלו בעל פה, יוצא מהדלת
  • 11:35 - 11:40
    וברגע שהוא יוצא, אולם המשתה מתמוטט
  • 11:40 - 11:43
    והורג את כל מי שבפנים
  • 11:43 - 11:45
    לא רק שכולם נהרגים
  • 11:45 - 11:49
    הגופות שלהם מושחתות מעבר לכל הכרה
  • 11:49 - 11:52
    אף אחד לא יכול לומר מי היה בפנים
  • 11:52 - 11:55
    אף אחד לא יכול לומר איפה כל אחד ישב
  • 11:55 - 11:57
    הגופות לא יכולות להיקבר בצורה ראויה
  • 11:57 - 12:01
    זוהי טרגדיה בתוך טרגדיה
  • 12:01 - 12:04
    סימונידיס, בעודו עומד בחוץ
  • 12:04 - 12:06
    הניצול היחיד בין ההריסות
  • 12:06 - 12:09
    עוצם את עיניו וחווה את ההכרה הבאה
  • 12:09 - 12:12
    בעיני רוחו
  • 12:12 - 12:17
    הוא יכול לראות היכן ישב כל אחד מהאורחים במשתה
  • 12:17 - 12:19
    והוא לוקח את הקרובים ביד
  • 12:19 - 12:23
    ומנחה אותם ליקיריהם בתוך ההריסות
  • 12:23 - 12:27
    מה שסימונידיס הבין באותו הרגע
  • 12:27 - 12:30
    הוא משהו שאני חושב שכולנו יודעים באופן אינטואיטיבי
  • 12:30 - 12:32
    והדבר הזה הוא שכמה שאנחנו גרועים
  • 12:32 - 12:35
    בלזכור שמות ומספרי טלפון
  • 12:35 - 12:38
    והוראות מדוייקות שקיבלנו מהקולגות שלנו
  • 12:38 - 12:44
    יש לנו באמת זיכרון ויזואלי ומרחבי יוצא דופן
  • 12:44 - 12:47
    אם אני אבקש מכם לשחזר את עשר המילים הראשונות
  • 12:47 - 12:50
    של הסיפור שזה עתה סיפרת לכם על סימונידיס
  • 12:50 - 12:52
    רוב הסיכויים שתתקשו לעשות זאת
  • 12:52 - 12:54
    אבל אני מתערב
  • 12:54 - 12:57
    שאם אבקש מכם לשחזר
  • 12:57 - 13:02
    מי יושב על גבו של סוס שזוף מדבר
  • 13:02 - 13:04
    במבואה שלכם ברגע זה
  • 13:04 - 13:06
    אתם תוכלו לראות זאת
  • 13:06 - 13:08
    הרעיון מאחורי ארמון הזיכרון
  • 13:08 - 13:13
    הוא ליצור מבנה דמיוני בעיני רוחכם
  • 13:13 - 13:15
    ולאכלס אותו בדימויים
  • 13:15 - 13:17
    של הדברים שברצונכם לזכור
  • 13:17 - 13:20
    ככל שהדימוי משוגע, מוזר, ביזארי
  • 13:20 - 13:24
    מצחיק, גס, מסריח
  • 13:24 - 13:27
    כך יש סיכוי רב יותר שיהיה בלתי נשכח
  • 13:27 - 13:30
    זוהי עצה בת יותר מאלפיים שנה
  • 13:30 - 13:33
    היא מגיעה עד לחיבורים הלטיניים המוקדמים ביותר על הזיכרון
  • 13:33 - 13:34
    אז איך זה עובד?
  • 13:34 - 13:37
    בוא נאמר שהוזמנתם
  • 13:37 - 13:41
    לבמה המרכזית של TED לתת הרצאה
  • 13:41 - 13:43
    ואתם רוצים לעשות זאת בעל פה
  • 13:43 - 13:48
    ואתם רוצים לעשות זאת בדרך שקיקרו היה עושה זאת
  • 13:48 - 13:53
    אם הוא היה מוזמן ל TEDx ברומא לפני אלפים שנה
  • 13:53 - 13:55
    מה שאולי הייתם עושים
  • 13:55 - 14:00
    זה לדמיין את עצמכם ליד דלת הכניסה של הבית שלכם
  • 14:00 - 14:02
    והייתם מעלים בדמיונכם
  • 14:02 - 14:06
    איזה דימוי משוגע, מגוחך, בלתי נשכח
  • 14:06 - 14:09
    שיזכיר לכם שהדבר הראשון שאתם רוצים לדבר עליו
  • 14:09 - 14:12
    הוא התחרות הביזארית הזאת
  • 14:12 - 14:15
    ואז הייתם נכנסים אל תוך הבית שלכם
  • 14:15 - 14:17
    והייתם רואים תמונה של עוגי-פלצת
  • 14:17 - 14:19
    יושב על הסוס מיסטר אד
  • 14:19 - 14:21
    וזה היה מזכיר לכם
  • 14:21 - 14:24
    שאתם רוצים להציג את ידידכם אד קוק
  • 14:24 - 14:26
    ואז הייתם רואים תמונה של בריטני ספירס
  • 14:26 - 14:29
    שתזכיר לכם את האנקדוטה המשעשעת שאתם רוצים לספר
  • 14:29 - 14:31
    ואתם נכנסים למטבח
  • 14:31 - 14:33
    והנושא הרביעי שרציתם לדבר עליו
  • 14:33 - 14:36
    הוא המסע המוזר שעברתם במשך שנה
  • 14:36 - 14:41
    ויש לכם כמה חברים שיעזרו לכם לזכור את זה
  • 14:41 - 14:45
    זו הדרך שבה נואמים רומים זוכרים את הנאומים שלהם -
  • 14:45 - 14:48
    לא מילה במילה, שזו דרך שרק הולכת לדפוק אתכם
  • 14:48 - 14:51
    אלא נושא אחר נושא
  • 14:51 - 14:54
    למעשה, המונח: נושא משפט
  • 14:54 - 14:57
    שבא מהמילה היוונית טופוס
  • 14:57 - 14:59
    שמשמעותה מקום
  • 14:59 - 15:00
    זהו שריד
  • 15:00 - 15:02
    מהזמן שבו אנשים נהגו לחשוב על אמנות הנאום ועל חוכמת הדיבור
  • 15:02 - 15:05
    במונחים מרחביים כאלה
  • 15:05 - 15:07
    המונח: דבר ראשון
  • 15:07 - 15:10
    הכוונה היא לדבר הראשון בארמון הזיכרון
  • 15:10 - 15:12
    אני חשבתי שכל זה מרתק ממש
  • 15:12 - 15:14
    וממש נכנסתי לזה
  • 15:14 - 15:17
    והלכתי לעוד כמה תחרויות זיכרון שכאלה
  • 15:17 - 15:19
    והיתה לי מחשבה שאולי אכתוב משהו ארוך יותר
  • 15:19 - 15:23
    על תת-התרבות הזו של הזכרנים התחרותיים
  • 15:23 - 15:25
    אבל היתה בעיה
  • 15:25 - 15:27
    הבעיה היתה שתחרות זכרון
  • 15:27 - 15:31
    היא מאורע משעמם באופן חולני
  • 15:31 - 15:34
    (צחוק)
  • 15:34 - 15:38
    באמת, זה כמו חבורה של אנשים שעושה מבחן פסיכומטרי
  • 15:38 - 15:40
    זאת אומרת, הרגע הכי דרמטי שם
  • 15:40 - 15:41
    זה כשמישהו מתחיל לעסות את הרקות שלו
  • 15:41 - 15:44
    ואני עיתונאי, אני צריך משהו לכתוב עליו
  • 15:44 - 15:48
    אני יודע שדברים מדהימים קורים לאנשים האלה בתוך המוח
  • 15:48 - 15:50
    אבל לי אין גישה לזה
  • 15:50 - 15:53
    ואז הבנתי, אם אני הולך לספר את הסיפור הזה
  • 15:53 - 15:56
    אני צריך להיכנס לנעליים שלהם לכמה זמן
  • 15:56 - 15:59
    וכך התחלתי במשך 15 או 20 דקות
  • 15:59 - 16:02
    בכל בוקר לפני שהתיישבתי לקרוא את הניו יורק טיימס
  • 16:02 - 16:05
    רק לנסות לזכור משהו
  • 16:05 - 16:06
    אולי שיר
  • 16:06 - 16:08
    או שם מספר מחזור ישן
  • 16:08 - 16:11
    שקניתי בשוק פשפשים
  • 16:11 - 16:16
    וגיליתי להפתעתי שכל זה היה כיף אמיתי
  • 16:16 - 16:18
    בחיים לא ציפיתי שזה יהיה
  • 16:18 - 16:22
    זה היה כיף כי זה לא באמת לאמן את המוח שלכם
  • 16:22 - 16:25
    מה שאתם עושים זה מנסים להשתפר ולהשתפר
  • 16:25 - 16:27
    בליצור, בלחלום
  • 16:27 - 16:30
    את הדימויים המגוכחים, הגסים, המצחיקים
  • 16:30 - 16:34
    ואני מקווה גם בלתי נשכחים בעיני רוחכם
  • 16:34 - 16:36
    ואני ממש נכנסתי לזה
  • 16:36 - 16:42
    זה אני לבוש בערכת אימון הזיכרון שלי
  • 16:42 - 16:44
    זה זוג של מחממי אוזניים
  • 16:44 - 16:48
    וזוג של משקפי מגן שכוסו לגמרי
  • 16:48 - 16:50
    למעט שני חורי הצצה
  • 16:50 - 16:56
    מאחר והסחת דעת היא האויב הכי גדול לזכרן המתחרה
  • 16:56 - 17:01
    בסופו של דבר חזרתי אל אותה תחרות שסיקרתי שנה קודם לכן
  • 17:01 - 17:03
    והיתה לי מחשבה שאולי אשתתף בה
  • 17:03 - 17:07
    סוג של ניסוי בעיתונאות פעילה
  • 17:07 - 17:11
    זה יהיה, חשבתי, סיום נחמד לכל המחקר שלי
  • 17:11 - 17:15
    הבעיה היתה שהניסוי יצא משליטה
  • 17:15 - 17:18
    זכיתי בתחרות
  • 17:18 - 17:21
    מה שכמובן לא היה אמור לקרות
  • 17:21 - 17:27
    (מחיאות כפיים)
  • 17:27 - 17:28
    עכשיו, זה מאוד נחמד
  • 17:28 - 17:31
    להיות מסוגל לשנן נאומים
  • 17:31 - 17:34
    ומספרי טלפון ורשימות מכולת
  • 17:34 - 17:37
    אבל כל אלו הם לא העניין
  • 17:37 - 17:39
    אלו הם רק טריקים
  • 17:39 - 17:41
    הם טריקים שעובדים
  • 17:41 - 17:45
    בגלל שהם מבוססים על כמה עקרונות בסיסיים
  • 17:45 - 17:46
    לגבי הדרך שבה המוח שלנו פועל
  • 17:46 - 17:50
    ואתם לא צריכים לבנות ארמונות זיכרון
  • 17:50 - 17:52
    או לשנן חפיסות של קלפי משחק
  • 17:52 - 17:54
    כדי להנות מהיתרונות של מעט תובנה
  • 17:54 - 17:57
    לגבי איך המוח שלכם פועל
  • 17:57 - 17:59
    לעתים קרובות אנחנו מדברים על אנשים עם זיכרון נהדר
  • 17:59 - 18:01
    כאילו זה היה מין כישרון מולד
  • 18:01 - 18:03
    אבל זה לא כך
  • 18:03 - 18:07
    זיכרונות טובים הם דבר נלמד
  • 18:07 - 18:10
    ברמה הבסיסית ביותר, אנחנו זוכרים כשאנחנו שמים לב
  • 18:10 - 18:13
    אנחנו זוכרים כשאנחנו מעורבים במשהו בצורה עמוקה
  • 18:13 - 18:15
    אנחנו זוכרים כשאנחנו מסוגלים
  • 18:15 - 18:18
    לקחת פיסת אינפורמציה ולחוות
  • 18:18 - 18:20
    ולהבין למה היא משמעותית עבורנו
  • 18:20 - 18:22
    למה היא חשובה, למה היא ססגונית
  • 18:22 - 18:25
    כאשר אנחנו מסוגלים לשנות אותה באיזו דרך
  • 18:25 - 18:27
    כך שהיא תהיה הגיונית
  • 18:27 - 18:29
    לאור כל הדברים האחרים שצפים לנו במוח
  • 18:29 - 18:34
    כשאנחנו מסוגלים להפוך את השם אופה למקצוע אופה
  • 18:34 - 18:37
    ארמון הזיכרון, טכניקות הזיכרון הללו
  • 18:37 - 18:38
    הן רק קיצורי דרך
  • 18:38 - 18:41
    למעשה, הן אפילו לא ממש קיצורי דרך
  • 18:41 - 18:44
    הן עובדות מפני שהן גורמות לכם לעבוד
  • 18:44 - 18:48
    הן גורמות לנו לעבד מידע בצורה עמוקה
  • 18:48 - 18:50
    לאמץ סוג של תשומת לב
  • 18:50 - 18:54
    שרובנו לרוב לא מאמנים
  • 18:54 - 18:57
    אבל למעשה אין קיצורי דרך
  • 18:57 - 18:59
    כך דברים הופכים בלתי נשכחים
  • 18:59 - 19:04
    ואני חושב שאם יש דבר אחד שאני רוצה שתקחו מכאן
  • 19:04 - 19:06
    זה מה שאי.פי
  • 19:06 - 19:10
    אותו חולה שיכחון שאפילו לא הצליח לזכור שיש לו בעית זיכרון
  • 19:10 - 19:12
    אמר לי
  • 19:12 - 19:14
    וזו המחשבה
  • 19:14 - 19:19
    שהחיים שלנו הם סך כל הזכרונות שלנו
  • 19:19 - 19:25
    כמה אנחנו מוכנים לאבד
  • 19:25 - 19:28
    מהחיים הקצרים גם כך שלנו
  • 19:28 - 19:35
    על ידי כך שנישאב לתוך הבלאק-ברי והאייפונים שלנו
  • 19:35 - 19:39
    על ידי כך שלא נשים לב לבן האדם שיושב מולנו
  • 19:39 - 19:41
    שמדבר אלינו
  • 19:41 - 19:43
    על ידי כך שנהיה כל כך עצלנים שלא נהיה מוכנים
  • 19:43 - 19:46
    לעבד מידע בצורה עמוקה?
  • 19:46 - 19:49
    אני למדתי מיד ראשונה
  • 19:49 - 19:52
    שישנן יכולות זיכרון מדהימות
  • 19:52 - 19:54
    רדומות בכל אחד מאיתנו
  • 19:54 - 19:58
    אבל אם אתם רוצים לחיות חיים בלתי נשכחים
  • 19:58 - 20:00
    אתם צריכים להיות האנשים
  • 20:00 - 20:03
    שזוכרים לזכור
  • 20:03 - 20:05
    תודה רבה
  • 20:05 - 20:08
    (מחיאות כפיים)
Title:
ג'ושוע פוייר: מעללי זכרון שכל אחד יכול לבצע
Speaker:
Joshua Foer
Description:

ישנם אנשים שיכולים לשנן במהירות רשימות של אלפי מספרים, את הסדר של קלפים בחפיסה (או עשר!), והרבה יותר. הכתב המדעי ג'ושוע פואר מתאר את הטכניקה - הנקראת ארמון הזיכרון - ומתרברב בתכונה המדהימה ביותר שלה: כל אחד מאיתנו יכול ללמוד כיצד להשתמש בה, כולל הוא עצמו.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
20:28
Ido Dekkers approved Hebrew subtitles for Feats of memory anyone can do
Ido Dekkers accepted Hebrew subtitles for Feats of memory anyone can do
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Feats of memory anyone can do
Ido Dekkers approved Hebrew subtitles for Feats of memory anyone can do
Ido Dekkers accepted Hebrew subtitles for Feats of memory anyone can do
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for Feats of memory anyone can do
Efrat Danon edited Hebrew subtitles for Feats of memory anyone can do
Efrat Danon edited Hebrew subtitles for Feats of memory anyone can do
Show all

Hebrew subtitles

Revisions Compare revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.