1
00:00:13,395 --> 00:00:16,149
הערב אדבר אתכם
על יציאה מהארון.

2
00:00:16,167 --> 00:00:19,289
ולא במובן המקובל,
לא רק על הארון ה"הומואי".

3
00:00:19,904 --> 00:00:21,926
אני חושבת שלכולנו יש ארונות,

4
00:00:22,233 --> 00:00:25,732
בארון שלכם, אתם אולי אומרים למישהי
בפעם הראשונה שאתם אוהבים אותה.

5
00:00:25,870 --> 00:00:27,955
או מתוודות שאתן בהריון,

6
00:00:28,144 --> 00:00:29,985
או שיש לכם סרטן

7
00:00:30,497 --> 00:00:34,258
או כל שיחה קשה אחרת
שיש לנו בחיים.

8
00:00:34,623 --> 00:00:38,272
הארון הוא בסך הכל
שיחה קשה.

9
00:00:38,819 --> 00:00:41,769
ולמרות שנושאי השיחה הזאת
עשויים להיות מגוונים מאד,

10
00:00:41,769 --> 00:00:44,687
החווייה של ההימצאות בתוך הארון
והיציאה ממנו

11
00:00:44,687 --> 00:00:46,267
היא אוניברסלית.

12
00:00:46,567 --> 00:00:49,512
זה מפחיד,
ואנו שונאים את זה,

13
00:00:49,864 --> 00:00:51,546
ומוכרחים לעשות את זה.

14
00:00:52,720 --> 00:00:55,768
לפני כמה שנים עבדתי
ב"סאות'סייד וולנאט קפה",

15
00:00:55,768 --> 00:00:57,727
(צחוק)

16
00:00:57,727 --> 00:00:59,561
מסעדה מקומית בעיר,

17
00:00:59,561 --> 00:01:04,551
וכשהייתי שם עברתי שלבים
של עצימות לסבית מיליטנטית.

18
00:01:04,551 --> 00:01:06,000
(צחוק)

19
00:01:06,000 --> 00:01:07,711
לא גילחתי את בתי השחי,

20
00:01:07,711 --> 00:01:10,445
ציטטתי שירים של אני דיפרנקו
כמו מזמורי תפילה,

21
00:01:11,217 --> 00:01:13,617
ולפי הרישול של המכנסיים הקצרים שלי

22
00:01:13,617 --> 00:01:16,310
ומתי לאחרונה גילחתי את הראש,

23
00:01:16,310 --> 00:01:17,702
היו בד"כ מתקילים אותי בשאלה --

24
00:01:17,702 --> 00:01:19,472
בד"כ זה היה ילד או ילדה:

25
00:01:19,829 --> 00:01:23,657
"אה... אתה בן או את בת?"

26
00:01:24,749 --> 00:01:26,909
בשולחן היתה משתררת דומיה מעיקה,

27
00:01:27,856 --> 00:01:29,763
הייתי חושקת קצת יותר את הלסתות,

28
00:01:30,173 --> 00:01:32,453
לופתת קצת יותר בזעם
את קנקן הקפה,

29
00:01:33,286 --> 00:01:35,599
האבא היה מסתבך עם העיתון

30
00:01:35,599 --> 00:01:38,058
והאמא היתה יורה מבט מצמית
אל הילד.

31
00:01:38,331 --> 00:01:41,594
אבל אני הייתי שותקת
ורותחת בפנים.

32
00:01:42,063 --> 00:01:44,079
וזה הגיע לשלב שבו בכל פעם
כשהייתי ניגשת לשולחן

33
00:01:44,086 --> 00:01:46,289
שבו ישב ילד בן 3 עד 10,

34
00:01:46,289 --> 00:01:47,899
הייתי נכונה לקרב.

35
00:01:47,899 --> 00:01:49,435
(צחוק)

36
00:01:49,435 --> 00:01:51,415
וזאת הרגשה איומה.

37
00:01:51,415 --> 00:01:54,737
הבטחתי לעצמי שבפעם הבאה
אומר משהו,

38
00:01:55,249 --> 00:01:57,509
שאכנס לשיחה הקשה הזאת.

39
00:01:57,515 --> 00:01:59,979
אז תוך כמה שבועות
זה קרה שוב:

40
00:01:59,979 --> 00:02:02,528
"אתה בן או את בת?"

41
00:02:03,090 --> 00:02:04,636
הדממה המוכרת.

42
00:02:04,845 --> 00:02:06,259
אבל הפעם הייתי מוכנה.

43
00:02:06,259 --> 00:02:10,898
אני אוציא על השולחן הזה
את כל לימודי הנשיות שלי.

44
00:02:10,898 --> 00:02:12,659
(צחוק)

45
00:02:12,659 --> 00:02:14,935
הכנתי את כל ציטוטי בטי פרידן,

46
00:02:14,935 --> 00:02:16,976
את ציטוטי גלוריה סטיינאם,

47
00:02:16,976 --> 00:02:20,040
אפילו כמה "מונולוגים מהוואגינה",

48
00:02:20,154 --> 00:02:22,917
אז אני לוקחת נשימה עמוקה
ומביטה למטה,

49
00:02:23,737 --> 00:02:27,988
ומחזירה לי משם מבט
ילדה בת 4 בשמלה ורודה.

50
00:02:27,988 --> 00:02:30,250
לא יריבה אמיתית
לדו-קרב פמיניסטי,

51
00:02:30,250 --> 00:02:32,252
אלא רק ילדה עם שאלה:

52
00:02:32,678 --> 00:02:34,274
"אתה בן או את בת?"

53
00:02:34,989 --> 00:02:37,925
אז אני לוקחת עוד נשימה עמוקה,
כורעת ברך לידה ואומרת:

54
00:02:37,925 --> 00:02:40,594
"אני יודעת שזה מבלבל,

55
00:02:40,594 --> 00:02:42,923
"השיער שלי קצר, כמו של בן,
ואני לובשת בגדים של בנים,

56
00:02:42,923 --> 00:02:44,166
"אבל אני בת,

57
00:02:44,166 --> 00:02:46,503
"ואת מכירה את זה שלפעמים
בא לך ללבוש שמלה ורודה,

58
00:02:46,503 --> 00:02:48,736
"ולפעמים - את הפיג'מה הנוחה?

59
00:02:48,736 --> 00:02:51,156
"אז אני יותר בת
מהסוג של פיג'מות נוחות."

60
00:02:51,876 --> 00:02:52,642
(צחוק)

61
00:02:52,642 --> 00:02:55,802
והילדה הזאת מסתכלת לי
ישר בעיניים ואומרת בלי להתבלבל:

62
00:02:55,802 --> 00:02:57,978
"הפיג'מה שלי סגולה עם דגים.

63
00:02:57,978 --> 00:02:59,680
"אפשר לקבל פנקייק, בבקשה?"

64
00:02:59,680 --> 00:03:02,392
(צחוק)

65
00:03:02,392 --> 00:03:04,229
וזה היה הכל. פשוט ככה:

66
00:03:04,229 --> 00:03:07,434
"יופי. את בת.
מה עם הפנקייק?"

67
00:03:07,434 --> 00:03:08,555
(צחוק)

68
00:03:08,555 --> 00:03:13,017
זאת היתה השיחה הקשה
הכי קלה שהיתה לי בחיים.

69
00:03:13,017 --> 00:03:14,315
ומדוע?

70
00:03:14,315 --> 00:03:18,589
כי ילדת הפנקייק ואני
היינו אמיתיות זו עם זו.

71
00:03:19,154 --> 00:03:20,995
אם כן, כרבים מאיתנו,

72
00:03:20,995 --> 00:03:22,696
חייתי כבר במספר ארונות,

73
00:03:22,696 --> 00:03:25,899
ונכון, הקירות שלי היו בד"כ
צבועים בצבעי הקשת.

74
00:03:25,899 --> 00:03:27,708
אבל בפנים, בחושך,

75
00:03:28,075 --> 00:03:30,210
לא רואים את צבעי הקירות.

76
00:03:30,210 --> 00:03:33,552
קיימת רק ההרגשה
של החיים בארון.

77
00:03:33,714 --> 00:03:36,726
אז הארון שלי בעצם
לא שונה משלך,

78
00:03:37,184 --> 00:03:38,407
או שלך,

79
00:03:38,860 --> 00:03:40,074
או שלך.

80
00:03:40,322 --> 00:03:41,997
נכון. אני יכולה לתת לכם
מאה סיבות

81
00:03:41,997 --> 00:03:44,284
למה לי היה יותר קשה מכם
לצאת מהארון,

82
00:03:44,284 --> 00:03:45,307
אבל הנה העניין:

83
00:03:45,307 --> 00:03:48,170
קושי איננו דבר יחסי;
קשה זה קשה.

84
00:03:48,435 --> 00:03:49,887
מי מסוגל לומר לי

85
00:03:49,887 --> 00:03:52,392
שלהסביר למישהו שזה עתה פשטת רגל

86
00:03:52,392 --> 00:03:54,579
קשה יותר מאשר להסביר למישהו
שבגדת בו או בה.

87
00:03:54,579 --> 00:03:57,152
מי יכול להגיד לי
שהיה לו קשה יותר לצאת מהארון

88
00:03:57,152 --> 00:03:59,914
מאשר לומר לבנו בן החמש
שהוא מתגרש.

89
00:03:59,914 --> 00:04:02,965
אין "קשה יותר";
יש רק "קשה".

90
00:04:03,788 --> 00:04:05,846
עלינו להפסיק להשוות
את ה"קשה" שלנו

91
00:04:05,846 --> 00:04:07,114
עם ה"קשה" של כל אחד אחר

92
00:04:07,114 --> 00:04:09,116
כדי שנרגיש טוב או רע יותר
לגבי הארון שלנו,

93
00:04:09,116 --> 00:04:13,194
ופשוט להתנחם בעובדה
שלכולנו יש "קשה".

94
00:04:13,194 --> 00:04:16,546
בשלב כזה או אחר בחיים
כולנו נמצאים באיזה ארון,

95
00:04:16,654 --> 00:04:18,294
וזו אולי הרגשה בטוחה,

96
00:04:18,592 --> 00:04:21,681
או לפחות, בטוחה מאשר השקרים
שבצידה השני של הדלת.

97
00:04:21,792 --> 00:04:23,248
אבל באתי הנה לומר לכם,

98
00:04:23,504 --> 00:04:25,576
שלא משנה ממה עשויים הקירות שלכם,

99
00:04:25,576 --> 00:04:29,144
ארון איננו מקום לחיות בו.

100
00:04:29,907 --> 00:04:33,537
(מחיאות כפיים ותרועות)
תודה

101
00:04:34,009 --> 00:04:36,310
אז מדוע לצאת מארון כלשהו,

102
00:04:36,310 --> 00:04:37,711
לנהל את השיחה הזאת,

103
00:04:37,711 --> 00:04:39,271
מדוע זה כה קשה?

104
00:04:39,863 --> 00:04:41,604
כי זה מלחיץ.

105
00:04:41,937 --> 00:04:44,217
אנו כה מוטרדים מהתגובה של הזולת,

106
00:04:44,217 --> 00:04:45,816
וזה מובן.

107
00:04:46,226 --> 00:04:47,484
האם הוא יתרגז?

108
00:04:47,484 --> 00:04:48,413
האם היא תתעצב?

109
00:04:48,413 --> 00:04:49,757
האם תהיה אכזבה?

110
00:04:49,757 --> 00:04:51,946
נפסיד חבר או חברה? הורה?
אהוב או אהובה?

111
00:04:51,946 --> 00:04:53,835
השיחות האלה גורמות למתח.

112
00:04:54,628 --> 00:04:56,440
אז בואו נתעכב לרגע על המתח.

113
00:04:56,810 --> 00:04:59,469
המתח הוא תגובה טבעית של הגוף.

114
00:05:00,033 --> 00:05:01,902
כשאתם נתקלים במה שנתפש כאיום -

115
00:05:01,902 --> 00:05:03,146
שימו לב: "נתפש כאיום" -

116
00:05:03,146 --> 00:05:05,572
ההיפותלמוס משמיע אזעקה,

117
00:05:05,572 --> 00:05:08,707
והאדרנלין והקורטיזול
מתחילים לשצוף בעורקים.

118
00:05:08,707 --> 00:05:12,326
זהו מוכר כתגובת
"קרב או ברח".

119
00:05:12,326 --> 00:05:14,774
לפעמים תריבו,
לפעמים תברחו,

120
00:05:14,774 --> 00:05:17,450
וזאת תגובה נורמלית לגמרי.

121
00:05:17,450 --> 00:05:23,057
מקורה בתקופה שבה האיום
היה התנפלות של ממותה שעירה.

122
00:05:23,057 --> 00:05:24,157
הבעיה היא,

123
00:05:24,157 --> 00:05:27,855
שלהיפותלמוס שלכם אין שום מושג
אם רודפת אחריכם ממותה שעירה,

124
00:05:27,855 --> 00:05:29,463
אם המחשב שלכם קרס,

125
00:05:29,463 --> 00:05:31,164
אם הופיעו אצלכם המחותנים,

126
00:05:31,164 --> 00:05:32,486
אם אתם עומדים לקפוץ ממטוס,

127
00:05:32,486 --> 00:05:34,089
או אם אתם רוצים
לספר למישהו אהוב

128
00:05:34,089 --> 00:05:36,093
שיש לכם גידול במוח.

129
00:05:36,093 --> 00:05:40,929
ההבדל הוא שממותה שעירה
רודפת אחריכם במשך, נגיד, עשר דקות,

130
00:05:40,929 --> 00:05:44,035
אבל הימנעות מהשיחות הקשות האלה
עלולה לארוך שנים,

131
00:05:44,035 --> 00:05:48,077
והגוף פשוט לא עומד בזה.

132
00:05:48,077 --> 00:05:53,761
חשיפה כרונית לאדרנלין ולקורטיזול
משבשת כמעט כל מערכת בגוף.

133
00:05:53,761 --> 00:05:57,704
ועלולה להוביל לחרדה, דכאון
ומחלת לב, בין היתר.

134
00:05:57,704 --> 00:06:00,406
כשאתם נמנעים משיחות קשות,

135
00:06:01,032 --> 00:06:03,072
כשאתם שומרים בסוד
את האמת אודות עצמכם,

136
00:06:03,072 --> 00:06:05,844
אתם בעצם מחזיקים רימון-יד.

137
00:06:06,395 --> 00:06:10,557
היזכרו בעצמכם לפני 20 שנה.

138
00:06:10,814 --> 00:06:14,119
לי היה זנב-סוס,

139
00:06:14,607 --> 00:06:17,258
שמלה חושפת-כתפיים
ונעלי עקב גבוה.

140
00:06:17,258 --> 00:06:19,509
לא הייתי הלסבית הלוחמנית

141
00:06:19,509 --> 00:06:22,351
שמוכנה להילחם בכל בת ארבע
שנכנסת למסעדה.

142
00:06:22,351 --> 00:06:23,984
(צחוק)

143
00:06:23,984 --> 00:06:25,462
הייתי קפואה מפחד,


144
00:06:25,894 --> 00:06:29,392
צנופה בפינת הארון החשוך שלי,

145
00:06:29,392 --> 00:06:31,199
נאחזת ברימון היד ההומואי שלי

146
00:06:31,658 --> 00:06:37,259
והכי הפחיד אותי להזיז
ולו שריר אחד.

147
00:06:37,965 --> 00:06:40,006
משפחתי, חברי, זרים גמורים -

148
00:06:40,006 --> 00:06:42,732
כל חיי השתדלתי
לא לאכזב אנשים אלה.

149
00:06:42,732 --> 00:06:46,058
ואז הפכתי את כל עולמי על פניו.

150
00:06:46,406 --> 00:06:47,654
בכוונה.

151
00:06:48,535 --> 00:06:52,178
שרפתי את דפי התסריט
שכולנו צייתנו לו תמיד,

152
00:06:52,178 --> 00:06:53,898
אבל אם לא תיפטרו מרימון היד הזה,

153
00:06:53,898 --> 00:06:55,444
הוא יהרוג אתכם.

154
00:06:56,163 --> 00:06:58,458
אחת הפעמים הזכורות ביותר
שבהן השלכתי את רימון היד

155
00:06:58,458 --> 00:06:59,773
היתה בחתונתה של אחותי.

156
00:06:59,773 --> 00:07:03,036
(צחוק)

157
00:07:03,036 --> 00:07:04,858
זאת היתה הפעם הראשונה
שרבים מהנוכחים

158
00:07:04,858 --> 00:07:06,297
ידעו שאני לסבית.

159
00:07:06,297 --> 00:07:07,854
אז כשמילאתי את חובותי כשושבינה,

160
00:07:07,854 --> 00:07:10,041
בשמלתי השחורה ובנעלי העקב,

161
00:07:10,602 --> 00:07:14,218
עברתי בין השולחנות עד שהגעתי
לשולחן של החברים של הורי,

162
00:07:14,218 --> 00:07:15,976
אנשים שהכירו אותי שנים.

163
00:07:16,903 --> 00:07:18,653
ואחרי שיחת-חולין קצרה,

164
00:07:18,653 --> 00:07:20,307
אחת הנשים צעקה:

165
00:07:20,307 --> 00:07:21,775
"אני מתה על נייתן ליין!"

166
00:07:22,898 --> 00:07:26,026
והחלה התחרות מי חבר
טוב יותר של הומואים

167
00:07:26,026 --> 00:07:27,848
"אש, היית פעם ברובע ההומואים?"

168
00:07:27,848 --> 00:07:30,350
"כן, בעצם. יש לנו חברים בסן-פרנסיסקו."

169
00:07:30,350 --> 00:07:31,318
"אף פעם לא היינו שם,

170
00:07:31,318 --> 00:07:33,046
"אבל שמענו שזה 'מאמם'!"

171
00:07:33,046 --> 00:07:35,151
"אש, את מכירה את אנטוניו,
מעצב השיער שלי?

172
00:07:35,151 --> 00:07:37,911
"הוא ממש טוב,
ואף פעם לא אמר שיש לו חברה."

173
00:07:37,911 --> 00:07:39,664
"אש, מה תכנית הטלוויזיה האהובה עליך?

174
00:07:39,664 --> 00:07:41,828
"הכי אהובה שלנו היא 'וויל אנד גרייס',

175
00:07:41,828 --> 00:07:43,472
"את יודעת את מי אנו אוהבים?
את ג'ק.

176
00:07:43,472 --> 00:07:44,798
"אנו הכי אוהבים את ג'ק."

177
00:07:44,798 --> 00:07:47,313
ואז אחת הנשים הסתבכה,

178
00:07:47,928 --> 00:07:50,303
אבל היא רצתה נואשות
להראות לי את תמיכתה

179
00:07:50,303 --> 00:07:52,533
ושהיא לצידי,

180
00:07:52,533 --> 00:07:54,041
אז בסוף היא פלטה,

181
00:07:54,041 --> 00:07:57,711
"לפעמים בעלי לובש חולצות ורודות."

182
00:07:57,711 --> 00:08:00,584
(צחוק)

183
00:08:00,584 --> 00:08:04,219
ובאותו רגע היתה לי ברירה
כמו לכל משליכי הרימונים:

184
00:08:04,521 --> 00:08:07,659
יכולתי לחזור אל החברה שלי
ואל שולחן אוהבי ההומאים שלי,

185
00:08:07,659 --> 00:08:09,550
וללעוג לתגובות שלהם,

186
00:08:09,950 --> 00:08:11,568
לרדת על הסרבול שלהם

187
00:08:11,568 --> 00:08:13,130
ועל אי-יכולתם לקפוץ דרך

188
00:08:13,130 --> 00:08:15,233
חישוקי התקינות הפוליטית ההומואית
שהבאתי איתי,

189
00:08:15,233 --> 00:08:17,315
או להזדהות איתם,

190
00:08:18,070 --> 00:08:21,796
ולהבין שזה היה אולי
אחד הדברים הכי קשים שהם עשו מעודם.

191
00:08:21,802 --> 00:08:23,001
ההתחלה הזאת,

192
00:08:23,236 --> 00:08:24,933
זה שהם ניהלו את השיחה הזאת

193
00:08:25,269 --> 00:08:27,457
היתה היציאה מהארונות שלהם.

194
00:08:27,457 --> 00:08:30,565
נכון. היה קל להראות להם
איפה הם כושלים.

195
00:08:30,565 --> 00:08:31,711
אבל קשה הרבה יותר

196
00:08:31,711 --> 00:08:33,113
לפגוש אותם במקום שלהם,

197
00:08:33,113 --> 00:08:34,942
ולהכיר בכך שהם ניסו,

198
00:08:34,942 --> 00:08:39,423
ומה כבר אפשר לדרוש ממישהו
אם לא לנסות?

199
00:08:40,234 --> 00:08:42,235
אם אתם רוצים להיות אמיתיים עם מישהו,

200
00:08:42,235 --> 00:08:45,643
עליכם להיות מוכנים לכך
שהוא יהיה אמיתי איתכם.

201
00:08:45,913 --> 00:08:49,122
שיחות קשות עדיין אינן
הצד החזק שלי.

202
00:08:49,122 --> 00:08:50,888
שאלו כל מי שיצאתי איתם.

203
00:08:51,094 --> 00:08:52,555
אבל אני משתפרת.

204
00:08:52,769 --> 00:08:54,741
ואני נוהגת לפי
מה שאני אוהבת לכנות

205
00:08:54,741 --> 00:08:56,363
"שלושת עקרונות ילדת הפנקייק."

206
00:08:56,363 --> 00:08:57,285
בבקשה,

207
00:08:58,038 --> 00:08:59,769
ראו את זה דרך משקפיים הומואיים,

208
00:08:59,769 --> 00:09:02,857
אבל זיכרו שמה שנדרש
כדי לצאת מכל ארון

209
00:09:02,857 --> 00:09:04,462
הוא בעקרון אותו הדבר.

210
00:09:05,063 --> 00:09:06,086
מס' 1:

211
00:09:06,343 --> 00:09:08,978
היו אותנטיים,
הסירו את השריון, היו עצמכם.

212
00:09:08,978 --> 00:09:11,103
הילדה במסעדה
לא לבשה שריון,

213
00:09:11,103 --> 00:09:12,830
אבל אני הייתי ערוכה לקרב.

214
00:09:13,080 --> 00:09:14,958
היפותלמוס מטומטם.

215
00:09:15,552 --> 00:09:18,048
אם אתם רוצים שמישהו
יהיה אמיתי איתכם,

216
00:09:18,048 --> 00:09:20,753
עליו לדעת שגם אתם
עלולים לדמם.

217
00:09:21,027 --> 00:09:21,866
מס' 2:

218
00:09:21,866 --> 00:09:23,764
היו ישירים, אימרו את זה,
תלשו את הפלסטר.

219
00:09:23,764 --> 00:09:25,232
אם ברור לך שאת לסבית,

220
00:09:25,232 --> 00:09:26,723
פשוט אימרי את זה.

221
00:09:26,723 --> 00:09:28,322
אם את אומרת להורים שלך
שאת אולי לסבית,

222
00:09:28,322 --> 00:09:30,066
הם ייאחזו בתקווה
שזה אולי ישתנה.

223
00:09:30,066 --> 00:09:32,877
אל תטעי בהם אשליה של תקווה.

224
00:09:32,883 --> 00:09:34,829
(צחוק)

225
00:09:34,829 --> 00:09:37,589
ומס' 3, וחשוב ביותר:

226
00:09:37,923 --> 00:09:42,089
(צחוק)

227
00:09:42,089 --> 00:09:44,174
אל תתנצלי.

228
00:09:45,582 --> 00:09:47,628
את מבטאת את האמת שלך.

229
00:09:47,758 --> 00:09:50,896
לעולם אל תתנצלי על כך.

230
00:09:51,505 --> 00:09:53,828
יש אנשים שאולי ייפגעו.

231
00:09:53,828 --> 00:09:56,835
אז בטח,
התנצלי על מה שעשית.

232
00:09:56,997 --> 00:10:00,267
אבל לעולם אל תתנצלי
על מי שאת.

233
00:10:00,617 --> 00:10:02,762
ונכון, יש אנשים שיתאכזבו.

234
00:10:03,136 --> 00:10:04,371
אבל זה עניינם.

235
00:10:04,371 --> 00:10:05,791
זה לא באחריותך.

236
00:10:05,902 --> 00:10:08,285
מדובר בציפיות שלהם ממך
ולא בציפיות שלך.

237
00:10:08,285 --> 00:10:12,257
זהו הסיפור שלהם,
לא שלך.

238
00:10:12,813 --> 00:10:16,651
הסיפור היחיד שחשוב
הוא זה שאת רוצה לכתוב.

239
00:10:17,151 --> 00:10:19,960
אז כשתמצאו את עצמכם שוב
בארון, בחושך מצריים,

240
00:10:19,960 --> 00:10:21,311
כשאתם לופתים רימון-יד,

241
00:10:21,311 --> 00:10:24,224
זיכרו: כולנו היינו במצב הזה.

242
00:10:24,224 --> 00:10:26,383
ואולי תרגישו נורא לבד,

243
00:10:26,383 --> 00:10:27,350
אבל אינכם לבד.

244
00:10:27,852 --> 00:10:31,710
ברור לנו שזה קשה,
אבל חשוב לנו שתצאו אלינו,

245
00:10:31,710 --> 00:10:34,100
ולא משנה ממה עשויים הקירות שלכם.

246
00:10:34,100 --> 00:10:35,635
כי אני מבטיחה לכם

247
00:10:35,635 --> 00:10:37,991
שיש אחרים שמציצים
מחורי המנעול של ארונותיהם

248
00:10:37,991 --> 00:10:40,358
ומחכים לנפש האמיצה הבאה
שתעז לפתוח לרווחה את הדלת.

249
00:10:40,358 --> 00:10:41,808
אז היו אתם האמיצים

250
00:10:42,326 --> 00:10:44,871
והראו לעולם שאנו
גדולים יותר מהארונות שלנו,

251
00:10:45,192 --> 00:10:49,951
ושהארון איננו מקום
שאדם יכול באמת לחיות בו.

252
00:10:50,424 --> 00:10:52,222
תודה, בולדר,
ערב נעים לכם.

253
00:10:52,222 --> 00:10:56,552
(מחיאות כפיים ותרועות)