יש לי חבר, אמן, שלפעמים מביע דעה שאני די חולק עליה. הוא מרים פרח ואומר, "ראה כמה הוא יפה", ואני מסכים איתו, והוא אומר, "אני, כאמן, יכול לראות כמה הוא יפה, "אבל אתה, כמדען, מפרק את זה לגורמים "והופך את זה למשעמם." ובעיני זה קצת מטורף. ראשית, היופי שהוא רואה זמין גם לאחרים וגם לי, אני חושב, למרות שאולי אינני אסתטיקן מעודן כמוהו, אבל אני בהחלט מסוגל להעריך את יופיו של פרח. במקביל, אני רואה בפרח הרבה יותר ממנו. אני יכול לדמיין את התאים שבו, את הפעילות המורכבת שבתוכו, שגם לה יש יופי. כלומר, זה אינו רק יופי במימד של סנטימטר אחד. קיים יופי גם במימדים קטנים יותר. המבנה הפנימי, התהליכים, העובדה שהצבעים והפרח מתפתחים כדי למשוך חרקים להאביק היא מעניינת. זה אומר שהחרקים יכולים לראות את הצבע. זה מעלה שאלה נוספת: האם החוש האסתטי קיים גם בצורות הנחותות ש... מדוע זה אסתטי? כל מיני שאלות מענינות; כלומר, הידע המדעי רק מוסיף להתרגשות, למסתורין וליראת הכבוד כלפי הפרח. זה רק מוסיף. אינני מבין כיצד זה גורע. אם אתה מצפה מהמדע לכל התשובות לשאלות המפליאות לגבינו, לאן פנינו מועדות, מהי משמעות היקום וכו', נראה לי שתתאכזב בקלות ותחפש איזו תשובה מיסטית לבעיות אלה. איך מדען יכול לקבל תשובה מיסטית? אין לי מושג. כי כל הרעיון הוא להבין... טוב, לא חשוב. אני לא מבין את זה. בכל אופן, אם חושבים על זה כמוני, אם רוצים לדעת מה אנו עושים, אז אנו חוקרים, מנסים ללמוד כמה יותר על העולם. שואלים אותי, "אתה מחפש את חוקי הפיזיקה המוחלטים?" לא. אני פשוט רוצה ללמוד יותר על העולם, ואם יתברר שיש איזה חוק פשוט ומוחלט שמסביר הכל, שיהיה. יהיה נחמד מאד לגלות את זה. ואם יתברר שזה כמו בצל עם מיליון קליפות, וסתם נמאס לנו לקלף עוד ועוד, אז זה המצב. אבל כך או כך, הטבע הוא מה שהוא, והוא יתגלה כמות שהוא. לכן, כשאנו באים לחקור אותו, אסור לנו להחליט מראש מה אנו מנסים לעשות, אלא רק ללמוד עליו עוד. כי... דבר אחד הוא... אין לי בעיה לחיות בחוסר-וודאות עם מה שיש מבלי לדעת, אני חושב שהרבה יותר מעניין לחיות בלי לדעת מאשר שתהיינה תשובות שעלולות להיות מוטעות. יש לי תשובות של "בערך", אמונות של "ייתכן" ורמות ודאות שונות לגבי כל מיני דברים, אבל אינני בטוח לגמרי בשום דבר ויש המון דברים שאני לא יודע עליהם כלום. אבל אני לא מוכרח שתהיה לי תשובה. לא מפחיד אותי לא לדעת דברים, או להיות אבוד ביקום מסתורי בלי שום תכלית, שזו בעצם המציאות ככל שידיעתי משגת. זה לא מפחיד אותי. אז בסך הכל אני לא יכול להאמין בסיפורים המיוחדים שהומצאו על יחסינו עם היקום בכללותו משום... שהם נראים... פשוטים מדי, מסודרים מדי, מקומיים ופרובינציאליים מדי. הוא ירד אל הארץ! אחד ההיבטים שלהם הוא שאלוהים ירד אל הארץ, שימו לב. ותראו מה יש סביבנו. זה לא בפרופורציה. בכל אופן, אין טעם להתווכח. אני לא יכול להתווכח על זה. אני פשוט מנסה להגיד לכם מנקודת ההשקפה המדעית, כמו של אבי, שעלינו לחפש ולבדוק מה נכון ומה לא כשמתחילים לפקפק, שזה חלק יסודי בנשמה שלי, לפקפק ולשאול, כשמפקפקים ושואלים, נעשה קצת יותר קשה להאמין. [יופי] סדרת פיינמן היא מיזם צדדי של facebook.com/thesaganseries היכנסו או עשו מינוי.