תודה רבה,

[צחוק]

מעולם לא ציפיתי למצוא את עצמי נותן עצות,

לבוגרים של מוסד להשכלה גבוהה.

אני מעולם לא סיימתי לימודים במוסד כזה.

מעולם גם לא התחלתי.

ברחתי מבית הספר ברגע שיכולתי,

כאשר הרעיון של ארבע או יותר שנים של אכיפת לימודים,

בטרם שהצלחתי להפוך להיות הסופר שרציתי להיות, נראה מחניק.

יצאתי אל העולם, כתבתי,

והפכתי להיות כותב טוב יותר ככל שכתבתי יותר.

וכתבתי עוד יותר,

ולא נראה שלמישהוא היה אכפת,

שהמצאתי את הכל לאורך הדרך.

הם פשוט קראו את מה שכתבתי והם שילמו לי על זה,

או שלא.

[צחוק]

ולעיתים קרובות הם ביקשו ממני

לכתוב עבורם משהו אחר, שהשאיר בי,

כבוד והערכה בריאים להשכלה גבוהה,

שחבריי ובני משפחתי שהלכו לאוניברסיטאות,

החלימו מהם לפני זמן רב.

במבט לאחור, היה לי מסע מופלא.

אני לא בטוח שאני יכול לקרוא לזה קריירה,

כי קריירה מרמזת שהייתה לי תוכנית קריירה כלשהיא,

ומעולם לא הייתה לי.

הדבר הכי קרוב לזה הייתה רשימה שהכנתי בגיל 15,

של כל מה שרציתי לעשות.

רציתי לכתוב רומן ספרותי,

ספר ילדים,

קומיקס, סרט קולנוע,

להקליט ספר-קלטת,

לכתוב פרק של Doctor Who, וכך הלאה.

לא הייתה לי קריירה,

פשוט המשכתי לדבר הבא ברשימה.

אז חשבתי לספר לכם כל מה שהלוואי שידעתי שהתחלתי,

וכמה דברים, שבמחשבה לאחור,

אני מניח שידעתי.

ואני גם אתן לכם את העצה הטובה ביותר שקיבלתי,

שלא הצלחתי לפעול לפיה.

דבר ראשון,

שאתם מתחילים קריירה באמנות,

אין לכם מה אתם עושים.

זה מעולה.

אנשים שיודעים מה הם עושים יודעים את החוקים,

והם יודעים מה אפשרי ומה בלתי אפשרי.

אתם לא יודעים, ואתם צריכים שלא לדעת.

החוקים לגבי מה אפשרי ובלתי אפשרי באומנות נוצרו,

ע"י אנשים שלא בחנו את גבולות האפשרי,

בכך שהלכו מעבר להם.

ואתם יכולים.

אם אינכם יודעים שזה בלתי אפשרי,

זה קל יותר לעשות את זה.

ומכיוון שאיש לא עשה את זה קודם,

הם לא יצרו חוקים,

לעצור אחרים מלעשות את הדבר הספציפי הזה שוב.

[מחיאות כפיים]

דבר שני, אם יש לכם רעיון של מה שאתם רוצים לעשות,

של מה שהגעתם לעולם כדי לעשות,

אז פשוט תלכו ותעשו את זה.

וזה הרבה יותר קשה ממה שזה נשמע,

ולפעמים בסוף זה הרבה יותר קל ממה שדמיינתם.

כי בדר"כ יש דברים שאתם צריכים לעשות,

לפני שאתם יכולים להגיע לאן שאתם רוצים להגיע.

אני רציתי לכתוב קומיקסים ורומנים וסיפורים וסרטים,

אז הפכתי לעיתונאי,

כי לעיתונאים מותר לשאול שאלות,

והם פשוט יוצאים החוצה ומבררים איך העולם עובד.

וכדי לעשות את הדברים האלה הייתי צריך לכתוב,

ולכתוב היטב.

ושילמו לי כדי ללמוד איך לכתוב,

בצורה כלכלית, פריכית, לפעמים תחת תנאים שליילים,

ובזמן.

לפעמים הדרך לעשות מה שאתם מקווים לעשות תהייה ללא מכשולים,

ולפעמים זה יהיה כמעט בלתי אפשרי,

להחליט אם אתם עושים את הדבר הנכון או לא,

כי אתם תטרכו לאזן בין המטרות והתקוות שלכם

לבין להאכיל את עצמכם,

לשלם תשלומים, למצוא עבודה,

להתפשר על מה שתוכלו להשיג.

משהו שעבד בשבילי

היה לדמיין איפה רציתי להיות

- שהיה להיות סופר, בעיקר של פיקציה,

לכתוב ספרים טובים, לכתוב קומיקסים טובים,

לכתוב דרמה טובה,

ולתמוך בעצמי דרך המילים.

לדמיין שיש הר,

הר מרוחק, המטרה שלי.

וידעתי שכל עוד אני אמשיך ללכת לכיוון ההר,

אהיה בסדר גמור.

וכאשר באמת לא הייתי בטוח מה לעשות,

יכולתי לעצור ולחשוב,

האם זה מקדם אותי או מרחיק אותי

מההר.

אמרתי לא לתפקידי עורך במגזינים -

עבודות מסודרות שמשלמות משכורות מסודרות -

כי ידעתי אז, שאטרקטיביות ככל שיהיו,

הן היו מרחיקות אותי מההר.

ואם הצעות העבודה הללו היו מגיעות מוקדם יותר

אולי הייתי לוקח אותן,

כי הן עדיין היו קרובות יותר להר

משאני הייתי באותו זמן.

למדתי לכתוב ע"י כתיבה.

נהגתי לעשות כל דבר כל עוד זה הרגיש כמו הרפתקה

והפסקתי כאשר זה הרגיש כמו עבודה,

מה שאומר שהחיים הפסיקו להרגיש כמו עבודה.

דבר שלישי, שאתם מתחילים אתם צריכים להתמודד עם בעיות של כישלון.

אתם צריכים להיות עם עור עבה,

כדי ללמוד שלא כל פרוייקט ישרוד.

חיי הפרילאנס, חיים באומנות,

הם לפעמים כמו לשים הודעות בבקבוקים על אי בודד

ולקוות שמישהו ימצא את אחד מן הבקבוקים,

ויפתח ויקרא,

וישים משהו בבקבוק שיחזיר אותו אליכם -

הערכה או עמלה או כסף או אהבה.

ותצטרכו לקבל את זה שאולי תצטרכו להפיץ מאות של דברים

בשביל כל בקבוק שחוזר אליכם.

הבעיות של כישלון, הבעיות של רפיון רוח,

של חוסר תקווה, או רעב.

אתם רוצים שהכל יקרה ואתם רוצים את זה עכשיו.

ודברים לא מסתתדרים.

הספר הראשון שלי, עבודה עיתונאית שכתבתי רק בשביל הכסף,

ושכבר מימן לי מכונת כתיבה חשמלית,

מתשלום המקדמה, היה צריך להיות רב מכר.

הוא היה צריך לשלם לי הרבה כסף.

אם המוציא לאור לא היה נכנס לפשיטת רגל

בין ההוצאה הראשונה שנמכרה כולה,

ובין ההוצאה השנייה שמעולם לא הודפסה,

ולפני שהתמלוגים שולמו.

זה יכל לקרות.

ומשכתי בכתפיי

ועדיין הייתה לי את מכונת הכתיבה החשמלית שלי

ומספיק כסף לשכר דירה לכמה חודשים.

והחלטתי שאעשה כמיטב יכולתי בעתיד

לא לכתוב ספרים רק בשביל הכסף.

אם לא קיבלתם את הכסף, לא נשאר לכם דבר.

ואם הייתי גאה בעבודה שלי, ולא קיבלתי את הכסף,

לפחות נשארה לי העבודה.

כל כמה זמן

אני שוכח את החוק הזה

וכל פעם זה קורה, היקום בועט בי חזק

ומזכיר לי.

אני לא יודע אם זה מעניין מישהו מלבדי,

אבל זה נכון שדבר ממה שעשיתי

שהסיבה היחידה לעשות אותו הייתה הכסף

היה אי פעם שווה את זה,

מלבד חוויה מרירה.

בדר"כ יצא שגם לא קיבלתי את הכסף.

[צחוק]

הדברים שעשיתי מתוך הנאה

ורציתי לראות אותם קורים במציאות

מעולם לא איכזבו אותי, ומעולם לא הצטערתי

על הזמן שהושקע בהם.

הבעיות שבכישלון קשות.

הבעיות שבהצלחה קשות עוד יותר,

כי אף אחד לא מזהיר אותך מהם.

הבעיה הראשונה של כל סוג של אפילו הצלחה מוגבלת

היא השיכנוע העצמי שאתם מצליחים להתחמק ממשהו

ושבכל רגע הם יגלו אתכם.

[צחוק]

זה סינדרום של מתחזים,

משהו שאישתי אמנדה מכנה אותו "משטרת ההונאה".

במקרה שלי הייתי משוכנע שיום אחד תהייה דפיקה על הדלת

ואדם עם לוח כתיבה

- אני לא יודע למה היה לו לוח כתיבה

אבל בראש שלי תמיד היה לו לוח כתיבה -

יעמוד שם כדי להגיד לי שהכל נגמר

והם תפסו אותי

ועכשיו אני אצטרך למצוא עבודה אמיתית

כזאת שלא מבוססת על להמציא דברים ולכתוב אותם

ועל לקרוא ספרים שרציתי לקרוא.

ואז הייתי הולך בשקט

ומוצא עבודה מהסוג הזה

שהייתי צריך לקום מוקדם בבוקר

וללבוש עניבה

ולא להמציא יותר דברים.

הבעיות שבהצלחה, הן אמיתיות,

ועם קצת מזל, אתם תתנסו בהן.

הנקודה שבה אתם מפסיקים להגיד כן לכל דבר

כי עכשיו הבקבוקים שאתם זורקים לאוקיאנוס כולם חוזרים

ואתם צריכים להגיד "לא".

הסתכלתי על העמיתים שלי והחברים שלי ואלו המבוגרים ממני

והסתכלתי כמה אומללים חלק מהם היו.

הקשבתי להם מספרים לי שהם כבר לא יכולים לתאר לעצמם עולם

שבו הם עושים מה שהם תמיד רצו לעשות

כי עכשיו הם צריכים להרוויח כמות מסויימת כל חודש

רק כדי להישאר איפה שהם.

הם לא יכלו ללכת ולעשות דברים שחשובים להם

והם מאד רצו לעשות

וזה נראה טרגדיה גדולה כמו כל בעיה של כישלון.

ואחרי זה, הבעיה הגדולה של הצלחה

היא שהעולם מתנכל

כדי לעצור אתכם מלעשות את הדבר שאתם עושים

בגלל שאתם מצליחים.

היה יום שהסתכלתי לרגע והבנתי

שהפכתי להיות מישהו

שבאופן מקצועי עונה לאי-מיילים

וכותב כתחביב.

התחלתי לענות פחות לאי-מיילים

והוקל לי לגלות, שכתבתי הרבה יותר.

דבר רביעי, אני מקווה שתעשו טעויות.

אם אתם עושים טעויות, זה אומר שאתם בחוץ עושים משהו

והטעויות בעצמן יכולות להיות מאד שימושיות.

פעם שגיתי בכתיבת השם קרוליין,

בילבלתי בין ה- A וה- O,

וחשבתי "קורליין,

נראה כמעט כמו שם אמיתי".

זיכרו, באיזו דיספלינה שתהיו,

בין אם תהיו מוזיקאים או צלמים,

עוסקים באמנות או אנימטורים,

סופרים, רקדנים, זמרים, מעצבים,

מה שלא תעשו, יש לכם דבר אחד יוצא דופן:

יש לכם את היכולת לעשות אמנות.

ובשבילי, ובשביל הרבה אנשים שאני מכיר

זה היה מציל חיים.

מציל החיים האולטימטיבי.

זה עוזר לך לאורך התקופות הטובות,

וזה עוזר לך לאורך התקופות האחרות.

לפעמים החיים קשים, דברים משתבשים

בחיים ובאהבה, ובעסקים ובחברות

ובבריאות ובכל שאר הדרכים שהחיים יכולים להשתבש

וכשדברים נהייה קשים, הנה מה שעליכם לעשות.

תעשו אמנות טובה.

אני רציני.

[צחוק]

הבעל בורח עם פולטיקאית?

תעשו אמנות טובה.

[צחוק]

הרגל מרוסקת ואז נאכלת ע"י נחש חנק מוטציוני?

תעשו אמנות טובה.

מס הכנסה בעקבותיכם? תעשו אמנות טובה.

החתול התפוצץ? תעשו אמנות טובה.

מישהו באינטרנט חושב שמה שאתם עושים

הוא טיפשי או רשעי או שהכל כבר נעשה בעבר?

תעשו אמנות טובה.

יכול להיות שדברים הסתדרו איכשהו,

בסופו של דבר הזמן ייקח את העוקץ

וזה אפילו לא משנה.

תעשו את מה שרק אתם יכולים לעשות הכי טוב.

תעשו אמנות טובה.

תעשו את זה בימים הרעים.

ותעשו את זה גם בימים הטובים.

ודבר חמישי, בזמן שאתם בזה,

תעשו את האמנות שלכם.

תעשו את הדברים שרק אתם יכולים לעשות.

הדחף, בהתחלה, הוא להעתיק

וזה לא דבר רע.

רובינו מוצאים את הקול שלנו

רק אחרי שנשמעינו כמו הרבה אנשים אחרים.

[צחוק]

אבל הדבר האחד שיש לכם, שלאף אחד אחר אין

הוא אתם, הקול שלכם, המחשבה שלכם, הסיפור שלכם, החזון שלכם.

אז תכתבו ותציירו ותבנו ותשחקו

ותרקדו ותחיו כמו שרק אתם יכולים.

הרגע שאתם מרגישים שאולי

אתם הולכים ברחוב עירומים

חושפים יותר מדי מהלב והמחשבה שלכם

ומה שקיים בתוכו, מראים יותר מדי מעצמכם,

זה הרגע שאולי אתם מתחילים לעשות את זה נכון.

הדברים שעשיתי שעבדו הכי טוב

היו הדברים שהייתי בטוח הכי פחות לגביהם.

הסיפורים שבהם הייתי משוכנע שהם או יעבדו

או, יותר הגיוני, יהיו מהסוג של טעויות מביכות

שהאנשים יתאספו וישוחחו עד סוף הזמן.

לכולם היה דבר אחד במשותף: בראייה לאחור

אנשים הסבירו הם היו הצלחות בלתי נמנעות

ושיצרתי אותם לא היה לי מושג.

עדיין אין לי.

ואיפה יהיה הכיף בלעשות משהו

שאתם תדעו שיעבוד?

ולפעמים הדברים שעשיתי באמת לא עבדו.

יש סיפורים שלי שמעולם לא הודפסו מחדש.

כמה מהם מעולם לא יצאו מהבית.

אבל למדתי באותה רמה מהם כמו שלמדתי מהדברים שעבדו.

אוקיי, דבר שישי, אני הולך להעביר קצת מהידע הסודי של הפרילנסר.

ידע סודי הוא תמיד דבר טוב ושימושי

בשביל אלו שאי פעם מתכננים ליצור אמנות בעבור אחרים,

כדי להיכנס לעולם פרילנס מכל סוג.

למדתי את זה בקומיקסים

אבל זה תקף בכל שאר התחומים, והנה זה.

אנשים מועסקים בגלל, שאיכשהו, הם מועסקים.

[צחוק]

במקרה שלי, אני עשיתי משהו שבימינו יהיה קל מאד לבדוק

ויסבך אותי בהרבה צרות,

ושהתחלתי באותם ימים לפני האינטרנט

נראה כמו החלטה אסטרטגית עסקית נבונה.

שנשאלתי על ידי עורכים למי כתבתי,

שיקרתי

[צחוק]

רשמתי כמות מגזינים שנשמעו הגיוניים

ונשמעתי בטוח בעצמי וקיבלתי עבודות.

[תשואות]

ועשיתי לעצמי עיקרון של כבוד לכתוב בעתיד

משהו עבור כל אחד מהמגזינים שרשמתי

כדי לקבל את העבודה הראשונה.

אז כך שלא באמת שיקרתי,

רק הייתי מאותגר כרונולוגית.

[צחוק]

אבל אתם מוצאים עבודה בכל דרך שאתם מוצאים עבודה.

אבל אנשים ממשיכים לעבוד, בעולם פרילנס

- ויותר ויותר מהעולם היום הוא פרילנס -

כי העבודה טובה

ובגלל נוח להסתדר איתם

ובגלל שהם מעבירים את העבודה בזמן.

ואתם לא צריכים את כל השלושה.

שתיים מתוך שלוש זה מספיק.

[צחוק]

אנשים יסבלו כמה לא נעימים אתם

אם העבודה שלכם טובה ואתם מעבירים אותה בזמן.

[צחוק]

אנשים יסלחו לכם על האיחור בעבודה

אם היא טובה והם אוהבים אתכם.

[צחוק]

ואתם אפילו לא צריכים להיות טובים כמו כל השאר

אם אתם עומדים בזמנים וזה תמיד תענוג לשמוע מכם.

[צחוק]

[מחיאות כפיים]

אז שהסכמתי לשאת את הנאום הזה

חשבתי איזו עצה היא העצה הכי טובה קיבלתי

והבנתי שזו הייתה למעשה היתה עצה

שלא הצלחתי לפעול לפיה

והיא הגיעה מסטיבן קינג.

זה היה לפני 20 שנה, בשיא הקריירה שלי

- ההצלחה הראשונית -

של סנדמן, הקומיקס שכתבתי.

[מחיאות כפיים] הו, תודה רבה.

כתבתי קומיקס שאנשים אהבו

והם לקחו את זה ברצינות

וסטיבן קינג, אהב את סנדמן

ואת הרומן שלי עם טרי פראצ'ט, חדשות טובות,

והוא ראה את הטירוף שהלך

- התורים הארוכים לחתימה, כל אלה -

והעצה שלו אליי הייתה זו.

הוא אמר "זה באמת נפלא,

אתה צריך להנות מזה".

ולא נהניתי.

העצה הטובה ביותר שקיבלתי והתעלמתי ממנה.

במקום, דאגתי לגבי זה.

דאגתי לגבי הדד-ליין הבא,

הרעיון הבא,

הסיפור הבא.

לא היה רגע ב- 14 או 15 השנים הבאות

שלא כתבתי משהו בראש שלי.

או תהיתי לגביו.

ולא עצרתי והסתכלתי סביב כדי להגיד:

"זה באמת כיף".

הלוואי והייתי נהנה מזה יותר.

זה היה מסע מדהים.

אבל היו חלקים במסע שפיספסתי.

כי דאגתי לגבי דברים שלא יסתדרו,

לגבי מה שהגיע אח"כ, כדי להנות מהקצת שהייתי בו.

זה היה השיעור הקשה ביותר בשבילי, אני חושב:

להרפות, ולהנות מהמסע.

כי המסע לוקח אתכם למקומות בלתי רגילים

ובלתי צפויים.

ופה, בפלטפורמה הזו, היום בשבילי

הוא אחד מאותם מקומות

ואני נהנה מזה מאד.

[מחיאות כפיים]

באמת שמתי את זה במרכאות.

רק במקרה שאם אני לא, אני לא אגיד את זה.

[צחוק]

לכל הבוגרים של היום:

אני מאחל לכם מזל, מזל זה דבר שימושי.

לעיתים קרובות אתם תגלו שככל תעבדו קשה יותר

וככל שתעבדו נבון יותר,

אתם תהפכו לברי מזל יותר.

אבל יש מזל, וזה עוזר.

אנחנו בעולם מעבר כיום

אם אתם בתחום אמנותי כל שהוא

כי הטבע של ההפצה משתנה.

המודלים שלפיהם יוצרים מוציאים את עבודותיהם לעולם

והצליחו לשמור גג מעל ראשם

ולקנות כריכים בזמן שעשו זאת

כולם משתנים.

אני מדבר עם אנשים שבפסגת שרשרת המזון

בהוצאות ובמכירות ספרים,

במוזיקה, בכל בתחומים הללו

ואיש לא יודע כיצד הנוף יראה

שנתיים מעכשיו, קל וחומר בעוד עשור.

ערוצי ההפצה שאנשים בנו

לאורך המאה האחרונה בערך, נמצאים בשטף

לדפוס, לאמני וידאו, למוזיקאים,

לאנשים יצירתיים מכל הסוגים.

שמצד אחד מאיים,

ומצד שני, מאד משחרר.

החוקים, ההנחות, ה-עכשיו-אנחנו-אמורים,

של איך אתם מצליחים להחשוף את העבודה שלכם ומה אתם עושים אז,

כולם נשברים.

שומרי הסף עוזבים את השערים שלהם.

אתם יכולים להיות יצירתיים ככל שצריך כדי לחשוף את עבודתכם.

יו-טיוב והרשת ומה שיגיע אחרי יו-טיוב והרשת

יכולים לתת לכם יותר אנשים שיצפו

יותר מכל מה שהטלוויזיה אי פעם יכלה.

החוקים הישנים מתפוררים

ואיש לא יודע מה החוקים החדשים.

אז תמציאו חוקים משלכם.

מישהו שאל אותי לאחרונה איך לעשות משהו

שהיא חשבה שהולך להיות קשה,

במקרה זה להקליט ספר-קלטת.

והצעתי לה שהיא תעמיד פנים שהיא מישהי שתוכל לעשות את זה.

[צחוק]

לא להעמיד פנים שהיא עושה את זה, אלא להעמיד פנים שהיא מישהי שיכולה לעשות.

היא שמה תזכורת לאפקט הזה על הקיר בסטודיו

והיא סיפרה שזה עזר.

אז תהיו נבונים, כי העולם צריך יותר תבונה

ואם אינכם יכולים להיות נבונים, העמידו פנים שאתם מישהו נבון

ואז רק תתנהגו כמוהם.

[מחיאות כפיים]

ועכשיו לכו, ותעשו טעויות מעניינות,

תעשו טעויות נהדרות,

תעשו טעויות מפוארות ומדהימות.

תשברו חוקים.

תשאירו את העולם יותר מעניין לשהותכם פה.

תעשו אמנות טובה.

תודה לכם.

[מחיאות כפיים]