WEBVTT

00:00:07.641 --> 00:00:10.098
הרצאה זו מובאת לכם בחסות אוניברסיטת סטאנדפורד.

00:00:10.098 --> 00:00:12.930
אנא בקרו אותנו ב: www.standford.edu

00:00:21.344 --> 00:00:22.842
תודה

00:00:24.964 --> 00:00:26.818
סטיב ג'ובס
מנכ"ל APPLE ו Pixar Animation

00:00:27.034 --> 00:00:32.130
כבוד הוא לי להיות אתכם היום בתחילת דרככם באחת האוניברסיטאות הטובות בעולם

00:00:32.130 --> 00:00:35.381
[קהל מריע]

00:00:35.689 --> 00:00:45.574
להגיד את האמת, מעולם לא סיימתי קולג' ומעמד זה הוא הכי קרוב שהגעתי בחיי לסיום קולג'

00:00:47.948 --> 00:00:54.267
היום אני רוצה לספר לכם שלושה סיפורים מחיי. זה הכל, לא משהו גדול, רק שלושה סיפורים.

00:00:55.481 --> 00:00:59.036
הסיפור הראשון הוא על איך לחבר את הנקודות.

00:01:00.712 --> 00:01:08.197
נשרתי מקולג' Reed אחרי 6 החודשים הראשונים, אבל נשארתי בסביבתו כמקום לקפוץ אליו מידי פעם ב18 החודשים הבאים, עד שבאמת עזבתי.

00:01:09.095 --> 00:01:10.834
אז למה נשרתי?

00:01:12.180 --> 00:01:13.949
זה התחיל לפני שבכלל נולדתי

00:01:15.101 --> 00:01:21.273
האמא הביולוגית שלי הייתה סטודנטית צעירה ולא נשואה שסיימה תואר ולכן החליטה למסור אותי לאימוץ.

00:01:22.095 --> 00:01:25.988
היא הרגישה בליבה שאני צריך להיות מאומץ ע"י סטודנטים שכבר סיימו את הקולג'

00:01:25.988 --> 00:01:30.666
אז הכל היה מוכן עבורי כך שאאומץ מיד לאחר הלידה ע"י עורך-דין ואשתו.

00:01:31.581 --> 00:01:36.542
אך כאשר הגחתי לעולם הם החליטו, ברגע האחרון, שמה שהם באמת רוצים הוא ילדה.

00:01:37.653 --> 00:01:42.346
אז הורי, שהיו ברשימת ההמתנה, קיבלו שיחת טלפון באמצע הלילה ובה נאמר:

00:01:43.190 --> 00:01:49.204
"יש לנו באופן לא צפוי ילד פנוי לאימוץ, רוצים לאמץ אותו?" והם אמרו: "כמובן"

00:01:50.627 --> 00:01:58.247
האמא הביויולגית שלי גילתה מאוחר יותר, שאמא שלי מעולם לא סיימה את הקולג' ואבא שלי מעולם לא סיים בי"ס תיכון

00:01:58.775 --> 00:02:02.116
היא סירבה לחתום על מסמכי האימוץ האחרונים

00:02:03.275 --> 00:02:11.678
רק כמה חודשים מאוחר יותר היא התרצתה כאשר הורי הבטיחו לה שאלך לקולג'. וכך התחלתי לחיות את חיי.

00:02:13.649 --> 00:02:21.452
ו17 שנים מאוחר יותר אכן הלכתי לקולג', אך בתמימותי בחרתי קולג' שהיה יקר כמעט כמו סטנדפורד.

00:02:22.207 --> 00:02:26.584
וכל חסכונותיהם של הורי, שהיו בני מעמד הפועלים, הוצאו על החינוך שלי בקולג'.

00:02:27.303 --> 00:02:30.175
אחרי שישה חודשים, לא ראיתי בכך שום ערך.

00:02:30.458 --> 00:02:35.932
לא היה לי מושג מה אני רוצה לעשות בחיי ולא היה לי מושג איך הקולג' היה יכול לסייע לי להבין זאת.

00:02:36.582 --> 00:02:40.850
וכך ביזבתי את את כל הכסף שהורי חסכו במשך כל חייהם

00:02:42.323 --> 00:02:46.790
אז החלטתי לנשור ולסמוך על כך שכל יסתדר ויהיה בסדר.

00:02:47.408 --> 00:02:52.952
זה היה די מפחיד באותו הזמן, אבל בהסתכלות לאחור, זו הייתה אחת ההחלטות הכי טובות שעשיתי מעולם.

00:02:54.068 --> 00:02:59.071
בשנייה שנשרתי מהלימודים יכולתי להפסיק לחשוב על קורסים שהייתי חייב לקחת אבל לא ענינו אותי

00:02:59.501 --> 00:03:03.504
ולהתחיל להגיע לבקר בקורסים שנראו לי יותר מעניינים.

00:03:04.580 --> 00:03:13.822
לא הכל היה רומנטי. לא היה לי חדר במעונות, אז ישנתי על הרצפה אצל חברים. החזרתי בקבוקי קולה שאוכל לקבל 5 סנט על הפיקדון ולקנות עם זה אוכל.

00:03:14.397 --> 00:03:21.312
והייתי חוצה את העיר והולך 12 ק"מ כל יום ראשון בערב בשביל לאכול ארוחה טובה אחת לשבוע במקדש הארי קרישנא

00:03:21.716 --> 00:03:23.210
אהבתי את זה.

00:03:23.580 --> 00:03:29.722
וככל שנגררתי אחרי הסקרנות והאינטואיציה שלי, הכל הסתבר להיות מאוחר יותר בעל ערך שלא יסולא בפז

00:03:29.876 --> 00:03:31.354
הרשו לי לתת לכם דוגמא אחת

00:03:32.759 --> 00:03:37.683
בזמן שהייתי בקולג' REED, העבירו בו את קורס הקליגרפיה (כתיבה מיופה) הכי טוב טוב בארץ.

00:03:37.992 --> 00:03:44.635
בכל הקמפוס, כל פוסטר, כל תג על כל המחברות, היו מאוירים בכתב יד יפיפה.

00:03:45.024 --> 00:03:52.489
בגלל שנשרתי ולא הייתי מחויב לקחת את הקורסים הרגילים, החלטתי לקחת את קורס הקליגרפיה בכדי ללמוד איך עושים זאת.

00:03:52.692 --> 00:03:59.285
למדתי על גופנים כמו serif וכמו sans serif. על הרווחים השונים שאפשר לשים בין צירוף שונה של אותיות.

00:03:59.582 --> 00:04:02.355
על מה גורם לטיפוגרפיה טובה להיות נהדרת.

00:04:02.899 --> 00:04:11.026
מצאתי בזה יופי, היסטוריה, עדינות אמנותית בצורה שהמדע לא יכול לתפוש, ומצאתי את זה מרתק.

00:04:11.730 --> 00:04:16.231
לא חשבתי ולא קיוויתי כלל שזה יתפוס חלק פרקטי בחיי.

00:04:17.005 --> 00:04:22.911
אבל 10 שנים מאוחר יותר, כאשר עיצבנו את מחשב המקינטוש הראשון, כל זה חזר אליי בחזרה

00:04:23.050 --> 00:04:28.612
ונעזרנו בזה בכדי לעצב את הMAC (מחשב מקינטוש). זה היה המחשב הראשון שכלל כתב יד יפה בתוכו.

00:04:29.077 --> 00:04:32.364
אם לא הייתי מגיע לבקר באותו הקורס בקולג'

00:04:32.486 --> 00:04:36.549
ל MAC לא היו פונטים מרובים או רווחים פרופורציוניים.

00:04:36.962 --> 00:04:42.231
ומאחר ומערכת ההפעלה "חלונות" העתיקה את זה מה MAC, סביר להניח שלאף מחשב אישי היום, לא היה אותם.

00:04:42.468 --> 00:04:49.387
[צחוק ומחיאות כפיים]

00:04:49.572 --> 00:04:53.668
אם לא הייתי נושר מהלימודים, לא היה לי זמן לבקר בקורס הקליגרפיה.

00:04:53.729 --> 00:04:57.601
ומחשבים אישיים אולי לא היו בעלי פונטים נהדרים כמו שיש בהם היום.

00:04:57.923 --> 00:05:02.194
כמובן שבהסתכלות קדימה, כשהייתי עוד בקולג', היה זה בלתי אפשרי לחבר את הנקודות

00:05:02.484 --> 00:05:06.349
אבל 10 שנים לאחר מכן, במבט לאחור, זה היה קל מאוד לעשות זאת.

00:05:06.595 --> 00:05:12.104
שוב, אתה לא תוכל לחבר את הנקודות בהסתכלות קדימה, תוכל לחבר אותם רק במבט לאחור.

00:05:12.374 --> 00:05:16.162
אז אין לך אלא לסמוך על כך שהנקודות יתחברו איכשהו בעתידך.

00:05:16.365 --> 00:05:21.131
אתה חייב לסמוך על משהו - על תחושת הבטן שלך, על הגורל, על החיים, קארמה, כל דבר שהוא...

00:05:21.374 --> 00:05:27.284
בגלל שהאמונה בכך שהנקודות יתחברו מתישהו בהמשך הדרך ייתן לך ביטחון ללכת אחרי הלב שלך

00:05:27.468 --> 00:05:32.111
אפילו כשהוא יוליך אותך בדרכים עקלקלות, זה בעצם מה שיעשה את כל ההבדל.

00:05:37.972 --> 00:05:42.253
הסיפור השני שלי הוא על אהבה ואובדן.

00:05:43.408 --> 00:05:47.535
הייתי בר מזל - גיליתי מה אני אוהב לעשות בשלב מוקדם של חיי.

00:05:47.977 --> 00:05:51.156
וואז (שם של חבר) ואני הקמנו את APPLE במוסך של הוריי כשהייתי בן 20.

00:05:51.367 --> 00:05:59.303
עבדנו קשה ובתוך 10 שנים APPLE גדלה להיות מחברה של שני אנשים במוסך לחברה ששווה 2 ביליון דולר עם מעל ל 4000 עובדים.

00:05:59.608 --> 00:06:04.777
שנה לפני כן בדיוק הוצאנו לשוק את המוצר הכי טוב שלנו - המקינטוש - ואני בדיוק הגעתי לגיל 30.

00:06:05.937 --> 00:06:07.168
ואז פוטרתי.

00:06:08.545 --> 00:06:11.115
איך אתה יכול להיות מפוטר מחברה שאתה הקמת בעצמך?

00:06:11.913 --> 00:06:18.038
ובכן, כאשר החברה גדלה, שכרנו מישהו שאני חשבתי שהיה מאוד מוכשר בכדי לנהל את החברה הזאת איתי.

00:06:18.254 --> 00:06:20.527
ובשנה הראשונה ואילך הדברים הסתדרו לא רע.

00:06:20.681 --> 00:06:25.095
אך כאשר החזון של כל אחד מאיתנו על עתיד החברה הסתעף היינו חייבים לחתוך.

00:06:25.258 --> 00:06:28.229
וכאשר העלנו את זה לדיון הדירקטוריון החליט לצודד בו.

00:06:28.447 --> 00:06:32.351
וכך הייתי בן 30 ובחוץ, ופוטרתי בצורה מאוד פומבית.

00:06:32.827 --> 00:06:37.441
כל מה שהיה הפוקוס שלי במהלך חיי הבוגרים נעלם, וזה מוטט אותי.

00:06:37.857 --> 00:06:40.057
לא ידעתי מה לעשות עם עצמי במשך כמה חודשים.

00:06:40.645 --> 00:06:46.997
הרגשתי שאכזבתי את כל דור היזמים שלצידי - ששחררתי ברגע שהרגשתי קצת לחץ.

00:06:47.589 --> 00:06:53.238
נפגשתי עם דיויד פקארד ובוב נויס וניסיתי להתנצל על כך שפישלתי בצורה כלכך נוראית.

00:06:53.796 --> 00:06:57.664
הייתי פשוט כישלון מפורסם ואף חשבתי פשוט להיעלם מהעמק (עמק הסיליקון)

00:06:57.977 --> 00:07:03.285
אבל משהו התחיל לאיטו להאיר עליי - עדיין אהבתי את מה שאני עושה.

00:07:04.316 --> 00:07:10.651
מהלך האירועים ב APPLE לא השפיע עליי כהוא זה. אומנם דחו אותי, אבל הייתי עדיין מאוהב.

00:07:11.647 --> 00:07:13.309
אז החלטתי להתחיל מחדש.

00:07:14.345 --> 00:07:20.374
באותו זמן לא ראיתי זאת, אבל הסתבר לי שלהיות מפוטר מ APPLE היה הדבר הטוב ביותר שקרה לי מעודי.

00:07:20.482 --> 00:07:27.122
הקושי שבלהיות מצליחן הוחלף בקלילות של להיות שוב מישהו שמתחיל מאפס, אחד שפחות בטוח לגבי הכל.

00:07:27.611 --> 00:07:30.442
זה שחרר אותי ואפשר אותי להכנס לאחת התקופות היותר יצירתיות בחיי.

00:07:30.887 --> 00:07:35.481
במהלך החמש שנים הבאות הקמתי חברה בשם NeXT ועוד חברה בשם Pixar,

00:07:35.802 --> 00:07:38.633
והתאהבתי באשה מדהימה שתהפוך להיות אשתי.

00:07:38.931 --> 00:07:47.529
Pixar גדלו להיות החברה שיצרה את סרט אנימצית המחשב הראשון בעולם: "צעצוע של סיפור" (Toy story) וכרגע זהו סטודיו האנימציה המצליח ביותר בעולם.

00:07:47.804 --> 00:07:49.443
[תשואות ומחיאות כפיים]

00:07:49.443 --> 00:07:54.585
בתפנית ראויה לציון. APPLE קנתה את Next וכך חזרתי חזרה ל APPLE

00:07:54.764 --> 00:07:58.841
והטכנולוגיה שפיתחנו ב NeXT הוא לב ליבה של המוצר האחרון של APPLE.

00:07:59.261 --> 00:08:02.508
וללורן ולי יש משפחה נהדרת ביחד.

00:08:03.317 --> 00:08:07.131
אני די בטוח ששום דבר מזה לא היה קורה אם לא הייתי מפוטר מ APPLE.

00:08:07.573 --> 00:08:11.147
זאת הייתה גלולה מרה, אבל אני מניח שהמטופל היה זקוק לה.

00:08:11.740 --> 00:08:15.742
לפעמים החיים הולכים להכות אותך בראשך עם לבנה.

00:08:15.971 --> 00:08:21.314
אל תאבד תקווה. אני משוכנע שהדבר היחיד שגרם לי להמשיך בדרכי הוא שפשוט אהבתי את מה שאני עושה.

00:08:21.761 --> 00:08:26.982
אתה צריך למצוא את מה שאתה באמת אוהב, וזה נכון לגבי העבודה שלך כמו שזה נכון לגבי האהובים שלך.

00:08:27.639 --> 00:08:34.280
העבודה שלך תמלא חלק גדול מחייך, והדרך היחידה להיות באמת מרוצה הוא לעשות את מה שאתה מאמין שהוא עבודה מעולה.

00:08:34.510 --> 00:08:38.331
ובכדי לעשות עבודה מעולה, אתה חייב לאהוב את מה שאתה עושה.

00:08:38.567 --> 00:08:42.651
אם עדיין לא מצאת את זה המשך לחפש ואל תיישב את דעתך.

00:08:43.067 --> 00:08:46.503
כמו בכל מה שקשור ללב, אתה תדע כאשר תמצא את זה.

00:08:46.694 --> 00:08:51.513
וכמו בכל מערכת יחסים טובה, זה רק ישתבח עם הזמן.

00:08:51.631 --> 00:08:54.280
אז המשך לחפש, ואל תתפשר.

00:08:57.469 --> 00:09:04.165
[מחיאות כפיים]

00:09:04.658 --> 00:09:07.612
הסיפור השלישי שלי הוא על המוות.

00:09:08.730 --> 00:09:12.062
כשהייתי בן 17 קראתי ציטוט שהולך בערך ככה:

00:09:12.532 --> 00:09:17.716
"אם תחייה כל יום בחייך כאילו הוא האחרון, יום אחד אתה בוודאות תהייה צודק לגבי זה"

00:09:18.030 --> 00:09:19.750
[קהל צוחק]

00:09:20.350 --> 00:09:27.501
זה הותיר בי את חותמו, ומאז, במהלך 33 השנים שבאו לאחר מכן, הסתכלתי על עצמי במראה בכל בוקר ושאלתי את עצמי:

00:09:27.647 --> 00:09:33.201
"אם היום היה היום האחרון בחיי, האם הייתי רוצה לעשות את מה שאני עתיד לעשות היום?"

00:09:33.383 --> 00:09:38.989
וכאשר התשובה הייתה "לא" במשך יותר מידי ימים ברצף, ידעתי שעליי לשנות משהו.

00:09:39.905 --> 00:09:46.643
לזכור שיום אחד אני אמות הוא הכלי החזק ביותר שאימצתי אי פעם בכדי לגרום לי לעשות את ההחלטות הכי גדולות בחיי.

00:09:47.254 --> 00:09:54.097
בגלל שכמעט הכל - כל הציפיות ממך, כל הגאווה, כל הפחד והבושה מכישלון

00:09:54.097 --> 00:09:59.842
כל הדברים האלו מתגמדים בפני המוות, ומותרים לנו בתודעה את מה שחשוב באמת.

00:09:59.949 --> 00:10:07.279
לזכור שאתה הולך למות הוא הדרך הטובה ביותר שאני מכיר בכדי לחמוק ממחשבות שיש לך משהו להפסיד.

00:10:07.462 --> 00:10:12.389
אתה בכל מקרה עירום. אין שום סיבה לא ללכת אחרי הלב שלך.

00:10:13.118 --> 00:10:16.660
בערך לפני שנה אבחנו אצלי סרטן.

00:10:17.559 --> 00:10:22.533
הייתה לי סריקה ב 7:30 בבוקר וראו בה בבירור גידול על הלבלב שלי.

00:10:22.746 --> 00:10:25.038
אפילו לא ידעתי מה זה בכלל לבלב.

00:10:25.514 --> 00:10:34.658
הרופאים אחרו לי שזה היה כמעט בוודאות סוג של סרטן שאינו ניתן לריפוי כמעט בכלל שלא אצפה להישאר בחיים יותר מ3 חודשים עד חצי שנה.

00:10:34.927 --> 00:10:42.652
הדוקטור יעץ לי ללכת הביתה ולהסדיר את כל עיניניי, שזו דרכם של הרופאים להגיד לנו להתכונן למות.

00:10:42.944 --> 00:10:50.659
זה אומר ללכת הביתה ולספר לילדים שלך בכמה חודשים ספורים כל מה שתכננת לספר להם ב10 השנים הבאות.

00:10:51.149 --> 00:10:56.482
זה אומר לוודא שהכל סגור עד לפרט האחרון בכדי שזה יהיה קל כלל האפשר למשפחה שלך.

00:10:56.810 --> 00:10:58.642
זה אומר שעלייך להגיד שלום לכולם.

00:11:00.514 --> 00:11:02.940
חייתי עם האבחון הזה במהלך כל היום.

00:11:03.389 --> 00:11:10.265
מאוחר יותר בערב הייתה לי ביופסיה, שם דחפו אנדוסקופ (צינור מצלם) דרך הגרון שלי לבטן ולמעיים.

00:11:10.452 --> 00:11:14.069
תקעו מחט בלבלב שלי ולקחו כמה תאים מהגידול.

00:11:14.587 --> 00:11:22.526
הייתי מאולחש, אבל אשתי שהייתה שם סיפרה לי שכאשר הרופאים בדקו את הביופסיה במיקרוסקופ הם החלו לבכות.

00:11:22.721 --> 00:11:27.711
בגלל שהתברר להם שזה סוג נדיר מאוד של סרטן בלבלב שהיה ניתן לריפוי בניתוח.

00:11:28.214 --> 00:11:31.835
עברתי את הניתוח ולמרבה המזל אני בריא עכשיו.

00:11:32.057 --> 00:11:39.699
[מחיאות כפיים]

00:11:40.142 --> 00:11:45.621
זה הכי קרוב שהיה לי בעימות עם המוות, ואני מקווה שזה הכי קרוב שאהיה גם בעוד כמה עשרות שנים.

00:11:45.960 --> 00:11:53.539
אחרי שעברתי את זה אני יכול להגיד לכם משהו עם קצת יותר וודאות מאשר מה שהייתי אומר כשהמוות היה עבורי לא יותר מרעיון אינטלקטואלי:

00:11:54.797 --> 00:12:00.852
אף אחד לא רוצה למות. אפילו אנשים שרוצים להגיע לגן עדן לא רוצים למות בכדי להגיע לשם.

00:12:01.324 --> 00:12:07.074
ועדיין, המוות הוא גורל שכולנו חולקים. אף אחד עדיין לא הצליח לחמוק ממנו.

00:12:07.351 --> 00:12:13.946
וכך זה גם צריך להיות, בגלל שהמוות הוא ההמצאה הטובה ביותר היחידה של החיים האלה.

00:12:14.116 --> 00:12:18.353
זהו הסוכן שעובד עבור החיים ואחראי לפנות את הישן בכדי לעשות מקום לחדש.

00:12:18.910 --> 00:12:27.124
כרגע, החדש הוא אתם, אבל זמן לא רב מעכשיו, אתם בהדרגתיות תהפכו להיות הדבר הישן יותר ותסולקו מכאן.

00:12:27.463 --> 00:12:30.697
סליחה על כך שאני דרמתי, אבל זאת האמת.

00:12:31.777 --> 00:12:36.719
הזמן שלכם מוגבל, אז אל תבזבזו אותו בלחיות חיים של מישהו אחר.

00:12:37.099 --> 00:12:41.787
אל תולכו שולל אחרי עקרונות - שהם בעצם לחיות עפ"י המסקנות של מה שחשבו אחרים.

00:12:42.272 --> 00:12:46.125
אל תתנו לקול הרעיונות של אנשים אחרים להטביע את הקול הפנימי שלכם.

00:12:46.333 --> 00:12:50.250
וחשוב מכל, איזרו את האומץ ללכת אחרי הלב והאינטואיציות שלכם.

00:12:50.763 --> 00:12:54.518
הן איכשהו כבר יודעות למה אתה באמת רוצה להפוך

00:12:54.896 --> 00:12:57.539
כל דבר אחר הוא משני

00:12:59.280 --> 00:13:08.542
[מחיאות כפיים]

00:13:08.773 --> 00:13:17.200
כשהייתי צעיר, היה כתב-עת מדהים בשם "קטלוג הארץ השלמה" והיה כמו התנ"ך של הדור שלי.

00:13:17.302 --> 00:13:24.767
הוא נוצר ע"י מכר שלי שנקרא סטיוארט בראנד לא רחוק מכאן ב"מנלו פארק" והוא הביא אותו לחיים במגע הפואטי שלו.

00:13:25.231 --> 00:13:33.542
אלו היו שנות ה60 המאוחרות, לפני שהיו מחשבים אישיים ופרסומים מכוונים, הכל נעשה במכונות כתיבה, מספריים ומצלמות פולרוייד.

00:13:33.765 --> 00:13:44.032
זה היה כמו גוגל שלבש עטיפה של ספר, 35 שנים לפני שגוגל בכלל הומצא. זה היה אידאליסטי, עולה על גדותיו בכלים מסודרים והערות מבריקות.

00:13:44.550 --> 00:13:47.915
סטיוארט והצוות שלו פרסמו כמה גרסאות של "קטלוג הארץ השלמה"

00:13:48.202 --> 00:13:52.173
ולאחר שזה מיצה את עצמו הם הוציאו גרסה סופית.

00:13:52.496 --> 00:13:56.349
אלו היו אמצע שנות ה70 ואני הייתי בערך בגילכם.

00:13:57.529 --> 00:14:07.291
על אחורי הכריכה הייתה תמונה של דרך כפרית בשלהי הבוקר, כזו שהיית מוצא את עצמך תופש בה טרמפים אם היית כזה הרפתקן.

00:14:07.912 --> 00:14:15.784
מתחת לתמונה נכתבו המילים: "הישארו רעבים. הישארו מטופשים." זה היה מסר הפרישה שלהם כאשר סיימו את עבודתם.

00:14:16.275 --> 00:14:22.072
הישארו רעבים, הישארו מטופשים. ואני תמיד ייחלתי את זה לעצמי.

00:14:22.758 --> 00:14:27.763
וכעת, כאשר אתם בוגרים בכדי להתחיל מחדש, אני מאחל זאת לכם.

00:14:28.012 --> 00:14:30.602
הישארו רעבים, הישארו מטופשים.

00:14:30.905 --> 00:14:32.382
תודה רבה לכם מאוד.

00:14:32.591 --> 00:14:49.110
[מחיאות כפיים]