WEBVTT

00:00:05.433 --> 00:00:07.339
אמנות...

00:00:07.339 --> 00:00:11.091
בסימן שאלה

00:00:11.091 --> 00:00:13.461
הירח,

00:00:13.461 --> 00:00:16.062
כנסייה

00:00:16.062 --> 00:00:20.510
עץ ברוש,

00:00:20.510 --> 00:00:24.192
ציור של ואן גוך

00:00:24.192 --> 00:00:28.845
לילה כפרי שקט?

00:00:28.845 --> 00:00:29.659
אבל

00:00:29.659 --> 00:00:38.167
הרגיעה נראית בלתי אפשרית מתחת לשמיים הזועפים,

00:00:38.167 --> 00:00:42.161
ואן גוך צייר נוף ליילי זה במוסד לחולי נפש

00:00:42.161 --> 00:00:45.982
שנה לפני שהתאבד.

00:00:45.982 --> 00:00:50.026
הזעקה המרדנית של גאון שהקדים את זמנו?

00:00:50.026 --> 00:00:54.295
בעוד בני דורו נכנעים לאורות הכרך,

00:00:54.295 --> 00:00:59.135
ואן גוך בורח מפריס ומציג בפנינו חלום אורבני לחוץ:

00:00:59.135 --> 00:01:02.196
נברח לנו ונמצא שחרור בשיגעון האמנות, (טון אירוני)

00:01:02.196 --> 00:01:06.576
ונתחבר לתענוגות השקטים של חיי הכפר.(טון אירוני)

00:01:06.576 --> 00:01:16.014
האם טירופו של ליל הכוכבים לא נועד אלא כדי להסתיר חזון ריאקציונרי?

00:01:20.037 --> 00:01:26.547
ואן גוך: לילה של כוכבים - לילה משנה צורה

00:01:26.547 --> 00:01:29.802
חלק 1 : טירוף מתוכנן היטב

00:01:29.802 --> 00:01:33.058
האם תמונה זו לא תהיה אלא ביטוי ספונטני של הדמנציה?

00:01:33.058 --> 00:01:35.704
הבה וניזהר משיפוט מהיר:

00:01:35.704 --> 00:01:43.404
ואן גוך צייר את הלילה שלו בשנת 1889,בתקופה שאסטרונומיית חובבים היתה עיסוק פופולרי שתורגל באמצעות מדריכים להמונים,

00:01:43.404 --> 00:01:48.811
מצוירים הודות לכל הצילומים הראשונים של השמים.

00:01:48.811 --> 00:01:52.413
ספירלה זו היא בהשראת ערפיליות אמיתיות:

00:01:52.413 --> 00:01:56.820
ונוס, שהשלימה את המחזור שלה היתה זוהרת במיוחד באותה שנה

00:01:56.820 --> 00:02:00.325
והירח הוא כזה שהצייר יכול היה לראות מהחדרון שלו...

00:02:00.325 --> 00:02:05.038
...שחר ה-25 במאי 1889...

00:02:05.038 --> 00:02:09.162
מאידך, מתחת לחלונו, ואן גוך לא הבחין אלא בשטח מגודר

00:02:09.162 --> 00:02:11.878
הוא מצייר לכן נוף פיקטיבי

00:02:11.878 --> 00:02:15.146
שלו הוא מוסיף את הברוש, ואת מגדל הפעמון של הכפר,

00:02:15.146 --> 00:02:17.894
שיוצרים אפקט של עומק

00:02:17.894 --> 00:02:21.677
ומארגנים את התמונה.

00:02:21.677 --> 00:02:27.341
וגם הספירלה הסוערת עוזרת לזהות את נקודת המגוז, ישר בנקודת האיזון,.

00:02:27.341 --> 00:02:29.675
אם הטירוף לא נמצא בקומפוזיציה,

00:02:29.675 --> 00:02:36.145
האם אינו במשיחת המכחול, האכזרית והתוססת?

00:02:36.145 --> 00:02:42.341
בחפזונו ואן גוך אפילו לא דאג לכיסוי בד הציור!

00:02:42.341 --> 00:02:47.259
במציאות, משיכת המכחול מחזקת את הקונטרסט בין שני צידי התמונה.

00:02:47.259 --> 00:02:54.145
בחלק התחתון, כל בית מוקף בשחור, כמו בזכוכית צבעונית,

00:02:54.145 --> 00:02:59.440
והעצים רשומים ככדורי צמר עבים.

00:02:59.440 --> 00:03:03.030
ולאדמה יש מוצקות של מיומנות.

00:03:03.030 --> 00:03:08.662
השמים לעומת זאת זורמים ושוטפים, כמו להקת דגים.

00:03:08.662 --> 00:03:14.542
אור הכוכבים מתפשט בגלים קונצנטריים.

00:03:14.542 --> 00:03:20.038
ההמולה של הציור יותר מחושבת מאשר ספונטנית, עם ההתנגדות של שני כוחות:

00:03:20.038 --> 00:03:22.891
-המוצק והמוחשי של האדמה

00:03:22.891 --> 00:03:26.808
-והדינמי והגלי של השמיים

00:03:26.808 --> 00:03:34.421
הגשר בין השניים, הוא ברוש זה, דביק כזפת ונמרץ כמו להבה.

00:03:34.421 --> 00:03:38.421
מדוע ואן גוך מכניס כל זאת לתוך לילה כפרי שקט?

00:03:43.871 --> 00:03:44.663
חלק 2 : ליל סכנה או לילה של אמונה?

00:03:44.663 --> 00:03:45.455
לפני שנדון בצורת הלילה

00:03:45.455 --> 00:03:46.671
בשמים זרועי כוכבים,...

00:03:46.671 --> 00:03:52.370
... ואן גוך מתעניין ברגע השחרור שבו האנשים משתחררים מעבודתם..

00:03:52.370 --> 00:04:00.884
איזה ניגוד לציירי אוונגרד שמהללים את התנועה והאורות של שעות הפנאי העירוניים!

00:04:00.884 --> 00:04:03.790
בואן גוך מתהפכות היוצרות:

00:04:03.790 --> 00:04:07.221
זוהי ארוחה אפרפרה של איכרים שהפכה אצילית...

00:04:07.221 --> 00:04:11.318
... בעוד העיר הנוצצת מעוררת התבהמות.

00:04:11.318 --> 00:04:13.769
עצובה וגסה ממבט ראשון...

00:04:13.769 --> 00:04:18.306
... זו ארוחה שבה מחליפים מבטים ודיבורים...

00:04:18.306 --> 00:04:23.272
תחת אור מנחם ומהלל את המנוחה שזכו בה לאחר המאמץ.

00:04:23.272 --> 00:04:29.506
המשפחה מאוחדת כמו בתים אלה שמרוכזים סביב מגדל פעמון יחיד, סמל של האמונה הנוצרית.

00:04:29.506 --> 00:04:34.252
חגיגה זו של מכובדותם של האיכרים, ואן גוך לא המציא אותה

00:04:34.252 --> 00:04:37.591
הוא משאיל זאת מז'אן-פרנסואה מילה שאותו העריץ.

00:04:37.591 --> 00:04:43.551
ב "ל'אנג'לוס", הערב כבר היה זמן של להט ואחוד עם האדמה.

00:04:43.551 --> 00:04:48.290
לעומת זאת ואן גוך ממציא ייצוג של העיר שהופך כמעט לגיהינום .

00:04:48.290 --> 00:04:57.273
ב"אולם הנשפים בארל", שפע של אורות קודרים מחליפים את האור המאחד.

00:04:57.273 --> 00:05:04.874
כל רקדנית נראית אבודה בתוך קהל קאוטי והיסטרי.

00:05:04.874 --> 00:05:09.809
בקפה שפתוח כל הלילה, האווירה היא של חמרמורת .

00:05:09.809 --> 00:05:15.618
הצבעים המשלימים אדום וירוק יוצרים אווירה סרקאסטית,

00:05:15.618 --> 00:05:18.854
שולחן ביליארד החליף את השולחן המשפחתי החסוד:

00:05:18.854 --> 00:05:23.256
הלהיטות של המשחק הורסת את האנרגיות ואת החיבור האנושי.

00:05:23.256 --> 00:05:29.703
דחויים בארבע פינות השולחן, האלכוהוליסטים כושלים כאן, כמו עש שנלכד על ידי

00:05:29.703 --> 00:05:34.310
3 השמשות המזויפות ,המאכלות ושורפות.

00:05:34.310 --> 00:05:40.742
בציורים אלה, ואן גוך כנראה מגייס טכניקה של גלופות־עץ יפניות כדי להציג את צביעותם של החיים המודרניים.

00:05:40.742 --> 00:05:45.057
העצמה הרגשית של ההקפים הכהים,

00:05:45.057 --> 00:05:48.590
צירופים אכזרים בין משטחים שונים,

00:05:48.590 --> 00:05:54.368
ניגוד צבעים משלימים בהירים,

00:05:54.368 --> 00:06:04.726
בחיקוי הבלותי, ואור כוזב של העיר, זה הזמן שואן גוך יוצא להתנגד לסדר ולנצח של "שמיים זרועי כוכבים."

00:06:04.726 --> 00:06:07.920
אבל זה לא נצחון ידוע מראש.

00:06:07.920 --> 00:06:10.356
למרות השמים האיתנים,

00:06:10.356 --> 00:06:13.032
הכוכבים הם בסופו של דבר חיוורים ואוויליים...

00:06:13.032 --> 00:06:17.893
. .מול הברק השנון של אורות הרחוב שמשתקפים במים.

00:06:17.893 --> 00:06:21.854
ואן גוך מגלה את התופעה של "זיהום האור":

00:06:21.854 --> 00:06:25.168
אור מלאכותי שמונע מאיתנו לראות את הכוכבים

00:06:25.168 --> 00:06:33.308
ופולש אפילו לסביבות הערים, היא מכריזה על חלקת כפר נוספת שעומדת להיבלע

00:06:33.308 --> 00:06:41.985
בצורת מונטג' של לוויין נאסא שממומש 100 שנים מאוחר יותר האדמה נראית כמו שמיים זרועי כוכבים.

00:06:41.985 --> 00:06:46.559
למען הנסיון השני שלו ואן גוך עוזב את ארל כדי לתפוס מחסה בכפר...

00:06:46.559 --> 00:06:50.674
ומשנה לחלוטין את טכניקת המפתח שלו .

00:06:50.674 --> 00:06:54.620
האדמה מקבלת את היציבות המתמשכת של השמים,

00:06:54.620 --> 00:06:58.742
בעוד שהשמיים זרועי הכוכבים שואלים מהאורות המלאכותיים המודרניים...

00:06:58.742 --> 00:07:04.609
את החדות המתנפצת שלהם, ואת גלי האנרגיה שלהם.

00:07:04.609 --> 00:07:10.887
התוצאה היא מרהיבה אך באמת מוגזמת : זה מידרדר לטירוף בלתי מרוסן!

00:07:10.887 --> 00:07:15.117
למה היה קשה לואן גוך להלל גם את עוצמתם של השמים ?

00:07:15.117 --> 00:07:19.117
-האם זה כל כך נורא לשכוח את הכוכבים ?

00:07:22.929 --> 00:07:25.780
פרק 3: הלילה מכה חזרה

00:07:25.780 --> 00:07:28.632
מלבד ואן-גוך, שמיים זרועי כוכבים תמיד ריתקו משום שהם מציעים שתי חוויות בסיסיות:

00:07:28.632 --> 00:07:31.145
של היפה, והנשגב.

00:07:31.145 --> 00:07:39.496
חוויית האחדות עם השמיים, היא זו של קמרון גדול, יפה בגלל היותו בעל אותה איכות של סדר ושלמות.

00:07:39.496 --> 00:07:42.277
כשהם נראים מרחוק , הכוכבים זוהרים ונצחיים

00:07:42.277 --> 00:07:47.417
נראים רחוקים לגמרי מעולמנו החדגוני והמוכה שבו הכל משתנה ונפגם!

00:07:47.417 --> 00:07:54.840
למרות שחזון נאיבי זה טואטא על-ידי הפיזיקה המודרנית, השאיפה הפואטית לשלמות מתקיימת.

00:07:54.840 --> 00:08:01.694
ואן גוך רואה בשמיים מפה גאוגרפית ובמוות מעבורת חלל.

00:08:01.694 --> 00:08:09.081
מראה הכוכבים גורם לי גם לחלום פשוט כי הנקודות השחורות מייצגות את הערים והכפרים שעל המפה הגיאוגרפית.

00:08:09.081 --> 00:08:14.674
זה לא נראה בלתי אפשרי שהכולרה והסרטן, יהיו אמצעי תחבורה שמיימים כמו

00:08:14.674 --> 00:08:21.913
סירות קיטור, אוטובוס ורכבת הם על פני האדמה.

00:08:21.913 --> 00:08:25.415
שני הלילות שלו הם יורשיהם של החזון הזה:

00:08:25.415 --> 00:08:35.594
הראשון שבו השמים נראים כמו מבנה אלוהי סולידי,
והכוכבים בסכמטיות הישנה שלהם.

00:08:35.594 --> 00:08:44.761
והשני, שבו הברוש, עץ של בתי קברות,
מעורר למוות זה שמאפשר לנו לנסוע מן הארץ אל האור השמימי.

00:08:44.761 --> 00:08:51.513
אבל היא גם מעוררת חוויה יותר מודרנית של שמיים,
שקשורה הפעם בתחושה של האינסופי והבלתי מוגבל.

00:08:51.513 --> 00:08:59.080
ביקום מוסיקלי, התפאורה של חליל הקסם של מוצרט
גורמת תמיד להד של קימרון שמימי.

00:08:59.080 --> 00:09:04.617
אבל הקרשנדו של מלכת הלילה מספק את הריגוש של הנשגב,
אשר אינו מגיע מתחושת הסדר, אלא

00:09:04.617 --> 00:09:12.199
מתחושת הקטנות שלנו שלא מאפשרת להתמודד עם תופעות שאין להן מידה.

00:09:12.199 --> 00:09:25.047
ובארכיטקטורה, אטיין-לואי בולה מתכנן מבנה קבורה ענק ומחורר על מנת להגביל את זוהר הכוכבים ולהחזיר את האנשים למידות של נמלים.

00:09:25.047 --> 00:09:27.955
כדי להגביל את זוהר הכוכבים ולהחזיר את בני האדם לממדי נמלים.

00:09:27.955 --> 00:09:30.864
עם הלילה השני, ואן גוך מחפש גם את הנתיב של הבלתי מוגבל.

00:09:30.864 --> 00:09:35.179
הוא מכניס חידושים על ידי הצגה בשמיים שלו,
באופן שציירים יודעים טוב להשיג:

00:09:35.179 --> 00:09:38.212
את כוח ההתפרצות

00:09:38.212 --> 00:09:40.814
-מפולות,

00:09:40.814 --> 00:09:43.758
- ושטפונות

00:09:43.758 --> 00:09:50.214
אבל הפעם, זה לא כדי לחגוג את המדע מול הדמיון,
אלא את כישורי כוח הרצון שלנו.

00:09:50.214 --> 00:09:55.594
אכן, הרצון שלנו יכול לעמוד איתן
אפילו בפני מה שיכול להרוס אותו.

00:09:55.594 --> 00:10:04.609
זהו העיקרון של 'הנשגב הדינאמי': כדי לתפעל אותו
צריך צורות קטנות חופשיות אל מול כוחם של היסודות.

00:10:04.609 --> 00:10:12.780
במאה ה-17, זו היא קתדרלת טולדו האיתנה
שמשחקת את התפקיד הזה של נקודת ציון תחת שמיים כתומים..

00:10:12.780 --> 00:10:21.129
ואן גוך מחליף כוחות אלה ישירות בשמים מעל הצריח הגאה של סן-רמי.

00:10:21.129 --> 00:10:28.860
הטירוף לכאורה של ליל הכוכבים מחושב כל כך טוב!
הכפר הפרובנסלי הבנאלי מתאים למיתוס:

00:10:28.860 --> 00:10:32.860
נקודת הציון העילאית מול ההלם של המודרניות.

99:59:59.999 --> 99:59:59.999
כתוביות בעבריות: זאבה ליפשיץ