WEBVTT

00:00:05.060 --> 00:00:07.360
אומנות...

00:00:07.370 --> 00:00:08.700
בסימן שאלה

00:00:10.240 --> 00:00:12.420
איש צעיר

00:00:12.440 --> 00:00:14.420
איש זקן

00:00:17.100 --> 00:00:18.700
צופים

00:00:21.000 --> 00:00:23.040
תמונה של רמברנט

00:00:24.220 --> 00:00:27.300
איחוד מרגש?

00:00:27.360 --> 00:00:29.000
בהחלט, אבל גם משהו יותר מזה.

00:00:29.040 --> 00:00:33.420
זה סיפור מהברית החדשה על "הבן האובד"

00:00:33.460 --> 00:00:36.620
שמפנה את גבו למשפחתו,

00:00:36.640 --> 00:00:40.940
מבזבז את הירושה שלו על נשים ויין,

00:00:41.000 --> 00:00:45.000
ובסופו של דבר הופך לרועה חזירים עני ורעב,

00:00:45.040 --> 00:00:46.750
וחוזר לאביו

00:00:46.800 --> 00:00:50.200
... שבאופן לא יאומן, מקבל אותו חזרה לזרועותיו הפתוחות

00:00:50.240 --> 00:00:52.080
ושוחט את העגל השמן כדי לקבל אותו...

00:00:52.120 --> 00:00:56.560
... לזעמו הקנאי של אחיו הגדול הנאמן והחרוץ.

00:00:57.240 --> 00:00:59.120
רעיון מוזר של צדק!

00:00:59.140 --> 00:01:00.400
האם חרטה מאוחרת

00:01:00.440 --> 00:01:03.180
מוחקת בגידה והוללות?

00:01:04.760 --> 00:01:07.300
האם היא עולה על חיים של יושר?

00:01:08.260 --> 00:01:11.960
הנקודה פה היא שלחלוקת צדק יש קריטריונים משלה:

00:01:12.400 --> 00:01:16.780
"תהייה שמחה גדולה יותר בגן עדן על חוטא אחד שמכפר
מעל תשעים ותשעה צדיקים."

00:01:19.040 --> 00:01:20.080
אבל נראה שרמברנט

00:01:20.140 --> 00:01:23.760
מעוות בכוונה את משמעות הסיפור -- ואת התמונה.

00:01:23.780 --> 00:01:27.160
אין סימבוליות דתית, אין נוכחות אלוהית.

00:01:27.220 --> 00:01:28.660
למה לא?

00:01:28.700 --> 00:01:31.880
מפני שהחיבור לאלוהים משתמע בבירור?

00:01:33.180 --> 00:01:38.000
או בגלל שרמברנט עצמו רוצה להוסיף עוד משמעות?

00:01:38.010 --> 00:01:42.760
כותרת: רמברנט -- "חזרת הבן האובד" הצד החבוי של כוח

00:01:43.900 --> 00:01:46.200
חלק 1. "אומנות ההסוואה"

00:01:47.380 --> 00:01:50.840
כמה מהסיפור נשאר למעשה?

00:01:50.840 --> 00:01:52.600
ראשית, הבן,

00:01:52.600 --> 00:01:56.260
עם הרגליים היחפות והנעליים השחוקות

00:01:56.260 --> 00:02:00.280
רגליים נראות דרך ביגוד בלוי

00:02:00.280 --> 00:02:03.800
חוט כחגורה

00:02:03.800 --> 00:02:06.060
ראש מגולח וקרקפת אדומה

00:02:06.060 --> 00:02:09.820
פנים כחושות ועפעפיים נפוחים,

00:02:09.820 --> 00:02:12.500
תנוחת הכריעה משקפת את הבושה וההשפלה.

00:02:13.540 --> 00:02:15.180
גופו הוא גוף של קדוש מעונה.

00:02:15.180 --> 00:02:18.020
ואז האב:

00:02:18.020 --> 00:02:21.840
איש שהוא גם חזק וגם מורגל בהלכות העולם. צבעים ברורים

00:02:21.840 --> 00:02:23.780
בשיערו וזקנו

00:02:23.780 --> 00:02:27.540
איש שהוא גם חכם וגם שולט בעצמו: שקט,

00:02:27.540 --> 00:02:31.520
עין אחת על בנו ואחרת אבודה במחשבה.

00:02:33.940 --> 00:02:37.680
איש גם עשיר וגם אוהב: גלימתו מקרינה רוך,

00:02:37.700 --> 00:02:40.140
עוטפת את פני בנו בהילה אדומה,

00:02:40.180 --> 00:02:42.560
עוקבת אחרי קווי זקנו וראשו.

00:02:43.780 --> 00:02:46.560
ידיו מנחמות ומרפאות

00:02:46.560 --> 00:02:48.760
אחת עדינה וחיוורת,

00:02:48.760 --> 00:02:50.420
השניה חזקה וכהה יותר.

00:02:52.180 --> 00:02:54.580
האב עוטף את בנו מילולית.

00:02:56.540 --> 00:03:00.040
השחקנים בתמונה הקטנה הזו נושאים את כל הסיפור!

00:03:01.680 --> 00:03:05.200
הצופים מהצד נראים כניצבים בהשוואה!

00:03:05.240 --> 00:03:08.520
הבן הבוגר, לובש את אותו מעיל אדום

00:03:08.560 --> 00:03:11.240
שני המשרתים בדלת המפוסלת

00:03:14.760 --> 00:03:17.200
האישה ברקע, עם התליון האדום שלה

00:03:18.500 --> 00:03:19.760
משהו מוזר בתמונה הזו?

00:03:19.760 --> 00:03:22.780
הבה נביט בטיפול קונבנציונלי יותר:

00:03:22.780 --> 00:03:25.600
אב ובן מביטים אחד בשני,

00:03:25.600 --> 00:03:28.880
המשרתים מביאים בגדים,

00:03:28.880 --> 00:03:32.040
נעליים וטבעת שנקראה לאב

00:03:32.040 --> 00:03:35.480
בזמן שהעגל מובל לשחיטה

00:03:35.500 --> 00:03:37.880
סימנים דתיים בכל מקום:

00:03:37.900 --> 00:03:40.580
הקורבן מזכיר את זה של ישו,

00:03:40.660 --> 00:03:43.220
הכלב הלבן עומד לטוהר ואמונה.

00:03:43.260 --> 00:03:46.320
הכל, כולל המסר, ברור...

00:03:48.480 --> 00:03:52.420
שלושים שנה מוקדם יותר, רמברנט עצמו המשיך באותו קו:

00:03:52.440 --> 00:03:56.580
ברקע, בגדים מיוצרים, תריס נפתח

00:03:56.580 --> 00:03:59.900
השימוש שלו בפרופיל בחזית מבהיר את הסצנה.

00:03:59.900 --> 00:04:04.720
נעל נחלצה, המקל הושלך

00:04:04.720 --> 00:04:06.920
האח הגדול חסר

00:04:06.920 --> 00:04:09.320
גוף הבן כל כך הרוס,

00:04:09.320 --> 00:04:11.040
הפנים שלו אומללות,

00:04:11.080 --> 00:04:13.820
שנראה כמעט שמגיעה לו סליחתו של אביו.

00:04:14.700 --> 00:04:18.100
הכל מתאים למילים בסיפור התנכי

00:04:18.100 --> 00:04:20.440
- אבל מה עם "הרוח?"

00:04:20.440 --> 00:04:22.020
לגרסה המאוחרת אין "אחרי":

00:04:22.060 --> 00:04:24.140
הדמויות נראות מבולבלות,

00:04:24.160 --> 00:04:26.780
לא מוצעת אף פעולה.

00:04:27.540 --> 00:04:29.340
בנוגע ל"לפני" ,

00:04:29.360 --> 00:04:31.260
הטבליט השטוח מובן בקלות.

00:04:31.580 --> 00:04:35.380
הוא מקשר הוללות לנפילה:

00:04:35.400 --> 00:04:38.420
הבן האובד חוגר חרב ומנגן בחליל,

00:04:38.440 --> 00:04:39.800
בזמן שגורלו מואפל

00:04:39.820 --> 00:04:43.550
על ידי החזירים לרגליו.

00:04:45.100 --> 00:04:46.220
עם גבו לצופה,

00:04:46.240 --> 00:04:49.620
לא האומללות שלו ולא החרטה גלויים:

00:04:49.640 --> 00:04:52.620
סליחתו של האב קיימת "בוואקום."

00:04:53.260 --> 00:04:56.860
רמברנט מקצץ את הסיפור, ומחסל את הסנטימנט הקל

00:04:56.880 --> 00:04:58.340
שאולי יכול להראות כבנלי...

00:04:58.340 --> 00:05:00.700
...

00:05:02.500 --> 00:05:07.240
ואז הולך אפילו רחוק יותר על ידי שיתופנו, הצופים:

00:05:07.260 --> 00:05:09.380
ראשית, הוא גורם לנו להזדהות עם הבן,

00:05:09.400 --> 00:05:12.600
שרגליו הם הדבר הראשון שאנחנו רואים,

00:05:12.640 --> 00:05:16.120
ושאת תנוחתו אנחנו חולקים

00:05:17.740 --> 00:05:21.140
שנית, הוא מעלה שאלות לא נוחות:

00:05:21.160 --> 00:05:23.100
[לתרגום בהמשך]

00:05:23.100 --> 00:05:25.480
האם היינו נדיבים, כמו האב

00:05:25.480 --> 00:05:28.580
-- או נשארנו ממורמרים ברקע,

00:05:28.580 --> 00:05:29.880
כמו הבן הבוגר?

00:05:32.040 --> 00:05:36.000
אבל למה הוא כל כך רוצה לשתף אותנו בתמונה

00:05:36.000 --> 00:05:38.240
שלא היתה מיועדת לכנסיה,

00:05:38.240 --> 00:05:41.280
ועדיין היתה בסטודיו כשמת?

00:05:43.260 --> 00:05:44.900
חלק 2. "הצייר כבן אובד"

00:05:45.680 --> 00:05:49.820
רמברנט צייר את הגרסה הראשונה שלו למשל
28 שנים מוקדם יותר -

00:05:49.820 --> 00:05:52.880
האורגיה הרגילה.

00:05:52.880 --> 00:05:54.840
מלבושים יקרים,

00:05:54.860 --> 00:05:56.540
מנופפים כוסות,

00:05:56.540 --> 00:05:58.280
בבית בושת מרוהט ביוקרה,

00:05:58.320 --> 00:06:00.580
עם פרוצה על ברכיו,

00:06:00.600 --> 00:06:04.280
הבן האובד מזמין אותנו להתענג מתענוגות הבשר...

00:06:05.200 --> 00:06:08.700
... כולל הטווס הזה, הסמל לשפע וליהירות!

00:06:10.660 --> 00:06:13.840
כאן, רמברנט עוקב אחרי מוסכמה הולנדית מוכרת:

00:06:13.840 --> 00:06:17.060
שימוש בסצנות תנכיות כתואנה, הוא מגנה למראית עיין את חטאי הבשר

00:06:17.060 --> 00:06:19.920
- בזמן שהוא מעורר אותם בפירוט גדול.

00:06:21.700 --> 00:06:23.380
אבל התמונה רוכשת עוד מימד...

00:06:23.380 --> 00:06:27.040
... ברגע האנחנו מבינים שזה פורטרט עצמי.

00:06:27.040 --> 00:06:28.780
אפילו אם זה לא משהו חדש...

00:06:28.780 --> 00:06:32.060
ציירים אחרים מציירים את עצמם בטברנות...

00:06:32.060 --> 00:06:35.360
ודורר מצייר את עצמו מוקף בחזירים..

00:06:35.360 --> 00:06:39.280
... רמברנט נותן לפרוצה את התכונות של ססקיה ון אוילנבורך,

00:06:39.280 --> 00:06:40.920
אישתו!

00:06:42.640 --> 00:06:46.780
למעשה, התמונה יכולה להראות כתמונה איקונית של מעמדו החדש:

00:06:46.800 --> 00:06:50.060
ססקיה, אותה הוא מציג בגאווה,

00:06:50.060 --> 00:06:52.980
היא עשירה להפליא, והחתונה איתה השיגה לו את הזכות לעבוד באמסטרדם

00:06:53.020 --> 00:06:55.360
... שם ההזמנות זורמות,

00:06:56.180 --> 00:06:59.400
.. הוא רוכש בית טוב בשכונה אופנתית...

00:06:59.420 --> 00:07:01.680
... ותמונה רודפת תמונה.

00:07:02.360 --> 00:07:04.960
הפורטרט העצמי של רמבאנט כבן האובד

00:07:05.000 --> 00:07:07.660
מאשרת את הנהנתנות שלו עצמו,

00:07:07.680 --> 00:07:12.560
בזמן שהוא הופך את ססקיה - מעט מאחוריו,
מביטה בשלווה בצופה - לכוח המרגיע בשותפות שלהם.

00:07:13.540 --> 00:07:15.320
אבל טרגדיה נמצאת בהמשך...

00:07:16.620 --> 00:07:18.960
ססקיה מתה ב 1642.

00:07:20.060 --> 00:07:22.540
שש עשרה שנים מאוחר יותר, רמברנט הרוס,

00:07:22.580 --> 00:07:24.640
ביתו ורכושו נמכרו,

00:07:25.160 --> 00:07:27.100
ולידת ילדו הלא לגיטמי לשותפתו החדשה

00:07:27.120 --> 00:07:30.760
הכתימה את המוניטין האישי שלו.

00:07:32.340 --> 00:07:33.780
ההזמנות יובשות,

00:07:34.980 --> 00:07:38.120
וכשהנדרייקה מתה ב 1663...

00:07:38.140 --> 00:07:41.700
המשל עם הבן האובד הוא ברור:

00:07:42.540 --> 00:07:45.940
לבד, הרוס, מנודה על ידי הכנסיה,

00:07:45.980 --> 00:07:49.040
רמברנט משתוקק להצטרף לקהילה הנוצרית

00:07:49.060 --> 00:07:50.480
ולהשלים עם אלוהים.

00:07:51.740 --> 00:07:53.880
דתו הפרוטסטנטית

00:07:53.920 --> 00:07:56.540
מכתיבה שהוא יפתח את ליבו לאלוהים, אבל לא יבקש תמורה:

00:07:56.560 --> 00:08:01.580
אלוהים לבדו, בחרותו האין סופית, יעניק לו חסד או ימנעו ממנו.

00:08:05.440 --> 00:08:10.620
חלק 3. "כוח הבלתי נראה"

00:08:10.620 --> 00:08:11.400
אבל התהילה של הציור כיום

00:08:11.400 --> 00:08:14.180
היא לא פשוט בגלל ההזדהות של רמברנט עם הבן האובד.

00:08:14.220 --> 00:08:15.900
ברפובליקה ההולנדית המשגשגת,

00:08:15.920 --> 00:08:18.240
האליטה העשירה קובעת מה נמכר.

00:08:18.300 --> 00:08:22.860
הקירות שלהם מכוסים בתמונות, והם רוצים סצנות דתיות שיתאימו...

00:08:22.880 --> 00:08:24.680
.. ושיהיה להן תהודה אמיתית של החיים האמיתיים,

00:08:24.720 --> 00:08:26.900
שמדברים ישירות אליהם.

00:08:28.460 --> 00:08:30.780
אומנים מוקדמים יותר באו לסיפורי התנך בשתי דרכים,

00:08:30.820 --> 00:08:32.660
אבל רמברנט עושה משהו חדש.

00:08:33.220 --> 00:08:35.780
אסטרטגיה ראשונה: שימוש בפרספקטיבה

00:08:35.820 --> 00:08:38.660
כדי לקשר את הסיפור עם ההוה.

00:08:39.500 --> 00:08:43.960
לוקאס ון ליידן שם את "ישו מוצג לאנשים" שלו בסביבה אורבנית מודרנית,

00:08:43.960 --> 00:08:45.380
עם קהל בחזית.

00:08:47.660 --> 00:08:50.920
פייטר ארטסן ויואכים ביוקליר מחבאים שנייהם

00:08:50.980 --> 00:08:54.240
סצנות תנכיות -- "הקרב לתוך מצריים", ו "הבן האובד"

00:08:54.240 --> 00:08:57.100
- מאחורי דוכני שוק עמוסים.

00:09:00.920 --> 00:09:07.080
ובוייגל מציג את הנושא העיקרי שלו - "ישו נושא את הצלב", "סנט פול"

00:09:07.100 --> 00:09:10.120
כפרטים בסצינה עמוסה.

00:09:13.900 --> 00:09:18.180
היתרונות ברורים: צופים נמשכים לתוך התמונה,

00:09:20.000 --> 00:09:21.780
הם צריכים להבין אותה,

00:09:23.060 --> 00:09:24.280
לחשוב על זה,

00:09:25.580 --> 00:09:28.560
ואז לפרש מחדש את הדברים שהם הבחינו בהם בהתחלה

00:09:29.620 --> 00:09:32.000
לאור הסיפור המקראי.

00:09:35.020 --> 00:09:37.060
וטב יותר, מצב "גשמי"

00:09:37.120 --> 00:09:38.200
הופך את הסיפור לאמיתי יותר.

00:09:38.200 --> 00:09:39.790
...

00:09:43.870 --> 00:09:46.250
רמברנט חקר את השפעות הפרספקטיבות האלו וספג אותן,

00:09:47.300 --> 00:09:52.620
אבל נע קרוב יותר לנושא שלו מון ליידן, ומאמץ נקודת מבט ישירה יותר,

00:09:52.620 --> 00:09:55.070
ובסופו של דבר מחליף אזורים ריקים מוזרים

00:09:55.100 --> 00:09:58.600
בקהל במרכז.

00:09:58.670 --> 00:10:01.470
כל אחת משתי הגרסאות היא תאטרלית כשלעצמה:

00:10:01.500 --> 00:10:05.320
לאחת יש את החיות האפית של בימת ימי הביניים,

00:10:07.450 --> 00:10:13.450
השנייה מציעה רגע "תלוי בזמן באופן מסתורי."

00:10:13.470 --> 00:10:17.120
הבן האובד בקטגוריה השניה,

00:10:17.150 --> 00:10:21.720
עם קוי פרספקטיבה מתאחדים גם על האב וגם על הבן,

00:10:21.800 --> 00:10:23.950
הדלת החשוכה והפעורה,

00:10:23.970 --> 00:10:27.820
התנוחה הלא ממורכזת של הדמויות הראשיות,

00:10:27.870 --> 00:10:31.470
פנים שאי אפשר לזהות בבטחון.

00:10:32.400 --> 00:10:38.870
האסטרטגיה השניה: שימוש באפקטים תאטרליים קיצוניים
להשגת רושם מיידי.

00:10:38.900 --> 00:10:42.120
זו השיטה של קארבאג'יו,

00:10:42.150 --> 00:10:45.020
ורמברנט לומד ממנה:

00:10:46.450 --> 00:10:47.850
מעט דמויות

00:10:47.870 --> 00:10:51.350
תאורה קשה ממוקדת

00:10:51.370 --> 00:10:56.350
דמויות ראשיות בחזית, שם הצופים תופסים אותן מייד.

00:10:58.120 --> 00:11:02.970
תחומי החושך שלו הם אפקטיביים תיאטרלית בשתי דרכים:

00:11:03.020 --> 00:11:07.150
הם ממקדים את תשומת הלב שלנו על ידי פישוט הקומפוזיציה

00:11:07.200 --> 00:11:09.150
הם מושכים אותנו לתוך התמונה על ידי הצעת עולם

00:11:09.200 --> 00:11:13.550
שהדמיון שלנו יכול להכנס לתוכו ולמלאו.

00:11:15.000 --> 00:11:20.200
הפרק הבא: "השגריר" של הולביין, אהבה עצמית או יותר?

00:11:20.200 --> 00:11:25.930
יותר מידע ב: www.canal-educatif.fr

00:11:25.930 --> 00:11:28.900
בימוי של

00:11:28.900 --> 00:11:31.900
הופק על ידי

00:11:31.900 --> 00:11:34.900
יועץ מדעי

00:11:34.900 --> 00:11:37.930
הסרט הזה קיים אודות לתומכים והמאמצים של הקהילה

00:11:37.930 --> 00:11:40.930
קריינות

00:11:40.930 --> 00:11:43.900
עריכה ואפקטים ויזואלים

00:11:43.900 --> 00:11:46.900
עריכה מאוחרת והקלטות סאונד

00:11:46.900 --> 00:11:49.900
עריכה מוזיקלית

00:11:49.900 --> 00:11:52.930
מוזיקה

00:11:52.930 --> 00:11:55.930
קרדיטים לצילומים

00:11:55.930 --> 00:11:58.900
כתוביות בעברית: עדו דקרס

00:11:58.900 --> 00:12:01.100
הפקה של CED