1
00:00:05,060 --> 00:00:07,360
אומנות...

2
00:00:07,370 --> 00:00:08,700
בסימן שאלה

3
00:00:10,240 --> 00:00:12,420
איש צעיר

4
00:00:12,440 --> 00:00:14,420
איש זקן

5
00:00:17,100 --> 00:00:18,700
צופים

6
00:00:21,000 --> 00:00:23,040
תמונה של רמברנט

7
00:00:24,220 --> 00:00:27,300
איחוד מרגש?

8
00:00:27,360 --> 00:00:29,000
בהחלט, אבל גם משהו יותר מזה.

9
00:00:29,040 --> 00:00:33,420
זה סיפור מהברית החדשה על "הבן האובד"

10
00:00:33,460 --> 00:00:36,620
שמפנה את גבו למשפחתו,

11
00:00:36,640 --> 00:00:40,940
מבזבז את הירושה שלו על נשים ויין,

12
00:00:41,000 --> 00:00:45,000
ובסופו של דבר הופך לרועה חזירים עני ורעב,

13
00:00:45,040 --> 00:00:46,750
וחוזר לאביו

14
00:00:46,800 --> 00:00:50,200
... שבאופן לא יאומן, מקבל אותו חזרה לזרועותיו הפתוחות

15
00:00:50,240 --> 00:00:52,080
ושוחט את העגל השמן כדי לקבל אותו...

16
00:00:52,120 --> 00:00:56,560
... לזעמו הקנאי של אחיו הגדול הנאמן והחרוץ.

17
00:00:57,240 --> 00:00:59,120
רעיון מוזר של צדק!

18
00:00:59,140 --> 00:01:00,400
האם חרטה מאוחרת

19
00:01:00,440 --> 00:01:03,180
מוחקת בגידה והוללות?

20
00:01:04,760 --> 00:01:07,300
האם היא עולה על חיים של יושר?

21
00:01:08,260 --> 00:01:11,960
הנקודה פה היא שלחלוקת צדק יש קריטריונים משלה:

22
00:01:12,400 --> 00:01:16,780
"תהייה שמחה גדולה יותר בגן עדן על חוטא אחד שמכפר
מעל תשעים ותשעה צדיקים."

23
00:01:19,040 --> 00:01:20,080
אבל נראה שרמברנט

24
00:01:20,140 --> 00:01:23,760
מעוות בכוונה את משמעות הסיפור -- ואת התמונה.

25
00:01:23,780 --> 00:01:27,160
אין סימבוליות דתית, אין נוכחות אלוהית.

26
00:01:27,220 --> 00:01:28,660
למה לא?

27
00:01:28,700 --> 00:01:31,880
מפני שהחיבור לאלוהים משתמע בבירור?

28
00:01:33,180 --> 00:01:38,000
או בגלל שרמברנט עצמו רוצה להוסיף עוד משמעות?

29
00:01:38,010 --> 00:01:42,760
כותרת: רמברנט -- "חזרת הבן האובד" הצד החבוי של כוח

30
00:01:43,900 --> 00:01:46,200
חלק 1. "אומנות ההסוואה"

31
00:01:47,380 --> 00:01:50,840
כמה מהסיפור נשאר למעשה?

32
00:01:50,840 --> 00:01:52,600
ראשית, הבן,

33
00:01:52,600 --> 00:01:56,260
עם הרגליים היחפות והנעליים השחוקות

34
00:01:56,260 --> 00:02:00,280
רגליים נראות דרך ביגוד בלוי

35
00:02:00,280 --> 00:02:03,800
חוט כחגורה

36
00:02:03,800 --> 00:02:06,060
ראש מגולח וקרקפת אדומה

37
00:02:06,060 --> 00:02:09,820
פנים כחושות ועפעפיים נפוחים,

38
00:02:09,820 --> 00:02:12,500
תנוחת הכריעה משקפת את הבושה וההשפלה.

39
00:02:13,540 --> 00:02:15,180
גופו הוא גוף של קדוש מעונה.

40
00:02:15,180 --> 00:02:18,020
ואז האב:

41
00:02:18,020 --> 00:02:21,840
איש שהוא גם חזק וגם מורגל בהלכות העולם. צבעים ברורים

42
00:02:21,840 --> 00:02:23,780
בשיערו וזקנו

43
00:02:23,780 --> 00:02:27,540
איש שהוא גם חכם וגם שולט בעצמו: שקט,

44
00:02:27,540 --> 00:02:31,520
עין אחת על בנו ואחרת אבודה במחשבה.

45
00:02:33,940 --> 00:02:37,680
איש גם עשיר וגם אוהב: גלימתו מקרינה רוך,

46
00:02:37,700 --> 00:02:40,140
עוטפת את פני בנו בהילה אדומה,

47
00:02:40,180 --> 00:02:42,560
עוקבת אחרי קווי זקנו וראשו.

48
00:02:43,780 --> 00:02:46,560
ידיו מנחמות ומרפאות

49
00:02:46,560 --> 00:02:48,760
אחת עדינה וחיוורת,

50
00:02:48,760 --> 00:02:50,420
השניה חזקה וכהה יותר.

51
00:02:52,180 --> 00:02:54,580
האב עוטף את בנו מילולית.

52
00:02:56,540 --> 00:03:00,040
השחקנים בתמונה הקטנה הזו נושאים את כל הסיפור!

53
00:03:01,680 --> 00:03:05,200
הצופים מהצד נראים כניצבים בהשוואה!

54
00:03:05,240 --> 00:03:08,520
הבן הבוגר, לובש את אותו מעיל אדום

55
00:03:08,560 --> 00:03:11,240
שני המשרתים בדלת המפוסלת

56
00:03:14,760 --> 00:03:17,200
האישה ברקע, עם התליון האדום שלה

57
00:03:18,500 --> 00:03:19,760
משהו מוזר בתמונה הזו?

58
00:03:19,760 --> 00:03:22,780
הבה נביט בטיפול קונבנציונלי יותר:

59
00:03:22,780 --> 00:03:25,600
אב ובן מביטים אחד בשני,

60
00:03:25,600 --> 00:03:28,880
המשרתים מביאים בגדים,

61
00:03:28,880 --> 00:03:32,040
נעליים וטבעת שנקראה לאב

62
00:03:32,040 --> 00:03:35,480
בזמן שהעגל מובל לשחיטה

63
00:03:35,500 --> 00:03:37,880
סימנים דתיים בכל מקום:

64
00:03:37,900 --> 00:03:40,580
הקורבן מזכיר את זה של ישו,

65
00:03:40,660 --> 00:03:43,220
הכלב הלבן עומד לטוהר ואמונה.

66
00:03:43,260 --> 00:03:46,320
הכל, כולל המסר, ברור...

67
00:03:48,480 --> 00:03:52,420
שלושים שנה מוקדם יותר, רמברנט עצמו המשיך באותו קו:

68
00:03:52,440 --> 00:03:56,580
ברקע, בגדים מיוצרים, תריס נפתח

69
00:03:56,580 --> 00:03:59,900
השימוש שלו בפרופיל בחזית מבהיר את הסצנה.

70
00:03:59,900 --> 00:04:04,720
נעל נחלצה, המקל הושלך

71
00:04:04,720 --> 00:04:06,920
האח הגדול חסר

72
00:04:06,920 --> 00:04:09,320
גוף הבן כל כך הרוס,

73
00:04:09,320 --> 00:04:11,040
הפנים שלו אומללות,

74
00:04:11,080 --> 00:04:13,820
שנראה כמעט שמגיעה לו סליחתו של אביו.

75
00:04:14,700 --> 00:04:18,100
הכל מתאים למילים בסיפור התנכי

76
00:04:18,100 --> 00:04:20,440
- אבל מה עם "הרוח?"

77
00:04:20,440 --> 00:04:22,020
לגרסה המאוחרת אין "אחרי":

78
00:04:22,060 --> 00:04:24,140
הדמויות נראות מבולבלות,

79
00:04:24,160 --> 00:04:26,780
לא מוצעת אף פעולה.

80
00:04:27,540 --> 00:04:29,340
בנוגע ל"לפני" ,

81
00:04:29,360 --> 00:04:31,260
הטבליט השטוח מובן בקלות.

82
00:04:31,580 --> 00:04:35,380
הוא מקשר הוללות לנפילה:

83
00:04:35,400 --> 00:04:38,420
הבן האובד חוגר חרב ומנגן בחליל,

84
00:04:38,440 --> 00:04:39,800
בזמן שגורלו מואפל

85
00:04:39,820 --> 00:04:43,550
על ידי החזירים לרגליו.

86
00:04:45,100 --> 00:04:46,220
עם גבו לצופה,

87
00:04:46,240 --> 00:04:49,620
לא האומללות שלו ולא החרטה גלויים:

88
00:04:49,640 --> 00:04:52,620
סליחתו של האב קיימת "בוואקום."

89
00:04:53,260 --> 00:04:56,860
רמברנט מקצץ את הסיפור, ומחסל את הסנטימנט הקל

90
00:04:56,880 --> 00:04:58,340
שאולי יכול להראות כבנלי...

91
00:04:58,340 --> 00:05:00,700
...

92
00:05:02,500 --> 00:05:07,240
ואז הולך אפילו רחוק יותר על ידי שיתופנו, הצופים:

93
00:05:07,260 --> 00:05:09,380
ראשית, הוא גורם לנו להזדהות עם הבן,

94
00:05:09,400 --> 00:05:12,600
שרגליו הם הדבר הראשון שאנחנו רואים,

95
00:05:12,640 --> 00:05:16,120
ושאת תנוחתו אנחנו חולקים

96
00:05:17,740 --> 00:05:21,140
שנית, הוא מעלה שאלות לא נוחות:

97
00:05:21,160 --> 00:05:23,100
[לתרגום בהמשך]

98
00:05:23,100 --> 00:05:25,480
האם היינו נדיבים, כמו האב

99
00:05:25,480 --> 00:05:28,580
-- או נשארנו ממורמרים ברקע,

100
00:05:28,580 --> 00:05:29,880
כמו הבן הבוגר?

101
00:05:32,040 --> 00:05:36,000
אבל למה הוא כל כך רוצה לשתף אותנו בתמונה

102
00:05:36,000 --> 00:05:38,240
שלא היתה מיועדת לכנסיה,

103
00:05:38,240 --> 00:05:41,280
ועדיין היתה בסטודיו כשמת?

104
00:05:43,260 --> 00:05:44,900
חלק 2. "הצייר כבן אובד"

105
00:05:45,680 --> 00:05:49,820
רמברנט צייר את הגרסה הראשונה שלו למשל
28 שנים מוקדם יותר -

106
00:05:49,820 --> 00:05:52,880
האורגיה הרגילה.

107
00:05:52,880 --> 00:05:54,840
מלבושים יקרים,

108
00:05:54,860 --> 00:05:56,540
מנופפים כוסות,

109
00:05:56,540 --> 00:05:58,280
בבית בושת מרוהט ביוקרה,

110
00:05:58,320 --> 00:06:00,580
עם פרוצה על ברכיו,

111
00:06:00,600 --> 00:06:04,280
הבן האובד מזמין אותנו להתענג מתענוגות הבשר...

112
00:06:05,200 --> 00:06:08,700
... כולל הטווס הזה, הסמל לשפע וליהירות!

113
00:06:10,660 --> 00:06:13,840
כאן, רמברנט עוקב אחרי מוסכמה הולנדית מוכרת:

114
00:06:13,840 --> 00:06:17,060
שימוש בסצנות תנכיות כתואנה, הוא מגנה למראית עיין את חטאי הבשר

115
00:06:17,060 --> 00:06:19,920
- בזמן שהוא מעורר אותם בפירוט גדול.

116
00:06:21,700 --> 00:06:23,380
אבל התמונה רוכשת עוד מימד...

117
00:06:23,380 --> 00:06:27,040
... ברגע האנחנו מבינים שזה פורטרט עצמי.

118
00:06:27,040 --> 00:06:28,780
אפילו אם זה לא משהו חדש...

119
00:06:28,780 --> 00:06:32,060
ציירים אחרים מציירים את עצמם בטברנות...

120
00:06:32,060 --> 00:06:35,360
ודורר מצייר את עצמו מוקף בחזירים..

121
00:06:35,360 --> 00:06:39,280
... רמברנט נותן לפרוצה את התכונות של ססקיה ון אוילנבורך,

122
00:06:39,280 --> 00:06:40,920
אישתו!

123
00:06:42,640 --> 00:06:46,780
למעשה, התמונה יכולה להראות כתמונה איקונית של מעמדו החדש:

124
00:06:46,800 --> 00:06:50,060
ססקיה, אותה הוא מציג בגאווה,

125
00:06:50,060 --> 00:06:52,980
היא עשירה להפליא, והחתונה איתה השיגה לו את הזכות לעבוד באמסטרדם

126
00:06:53,020 --> 00:06:55,360
... שם ההזמנות זורמות,

127
00:06:56,180 --> 00:06:59,400
.. הוא רוכש בית טוב בשכונה אופנתית...

128
00:06:59,420 --> 00:07:01,680
... ותמונה רודפת תמונה.

129
00:07:02,360 --> 00:07:04,960
הפורטרט העצמי של רמבאנט כבן האובד

130
00:07:05,000 --> 00:07:07,660
מאשרת את הנהנתנות שלו עצמו,

131
00:07:07,680 --> 00:07:12,560
בזמן שהוא הופך את ססקיה - מעט מאחוריו,
מביטה בשלווה בצופה - לכוח המרגיע בשותפות שלהם.

132
00:07:13,540 --> 00:07:15,320
אבל טרגדיה נמצאת בהמשך...

133
00:07:16,620 --> 00:07:18,960
ססקיה מתה ב 1642.

134
00:07:20,060 --> 00:07:22,540
שש עשרה שנים מאוחר יותר, רמברנט הרוס,

135
00:07:22,580 --> 00:07:24,640
ביתו ורכושו נמכרו,

136
00:07:25,160 --> 00:07:27,100
ולידת ילדו הלא לגיטמי לשותפתו החדשה

137
00:07:27,120 --> 00:07:30,760
הכתימה את המוניטין האישי שלו.

138
00:07:32,340 --> 00:07:33,780
ההזמנות יובשות,

139
00:07:34,980 --> 00:07:38,120
וכשהנדרייקה מתה ב 1663...

140
00:07:38,140 --> 00:07:41,700
המשל עם הבן האובד הוא ברור:

141
00:07:42,540 --> 00:07:45,940
לבד, הרוס, מנודה על ידי הכנסיה,

142
00:07:45,980 --> 00:07:49,040
רמברנט משתוקק להצטרף לקהילה הנוצרית

143
00:07:49,060 --> 00:07:50,480
ולהשלים עם אלוהים.

144
00:07:51,740 --> 00:07:53,880
דתו הפרוטסטנטית

145
00:07:53,920 --> 00:07:56,540
מכתיבה שהוא יפתח את ליבו לאלוהים, אבל לא יבקש תמורה:

146
00:07:56,560 --> 00:08:01,580
אלוהים לבדו, בחרותו האין סופית, יעניק לו חסד או ימנעו ממנו.

147
00:08:05,440 --> 00:08:10,620
חלק 3. "כוח הבלתי נראה"

148
00:08:10,620 --> 00:08:11,400
אבל התהילה של הציור כיום

149
00:08:11,400 --> 00:08:14,180
היא לא פשוט בגלל ההזדהות של רמברנט עם הבן האובד.

150
00:08:14,220 --> 00:08:15,900
ברפובליקה ההולנדית המשגשגת,

151
00:08:15,920 --> 00:08:18,240
האליטה העשירה קובעת מה נמכר.

152
00:08:18,300 --> 00:08:22,860
הקירות שלהם מכוסים בתמונות, והם רוצים סצנות דתיות שיתאימו...

153
00:08:22,880 --> 00:08:24,680
.. ושיהיה להן תהודה אמיתית של החיים האמיתיים,

154
00:08:24,720 --> 00:08:26,900
שמדברים ישירות אליהם.

155
00:08:28,460 --> 00:08:30,780
אומנים מוקדמים יותר באו לסיפורי התנך בשתי דרכים,

156
00:08:30,820 --> 00:08:32,660
אבל רמברנט עושה משהו חדש.

157
00:08:33,220 --> 00:08:35,780
אסטרטגיה ראשונה: שימוש בפרספקטיבה

158
00:08:35,820 --> 00:08:38,660
כדי לקשר את הסיפור עם ההוה.

159
00:08:39,500 --> 00:08:43,960
לוקאס ון ליידן שם את "ישו מוצג לאנשים" שלו בסביבה אורבנית מודרנית,

160
00:08:43,960 --> 00:08:45,380
עם קהל בחזית.

161
00:08:47,660 --> 00:08:50,920
פייטר ארטסן ויואכים ביוקליר מחבאים שנייהם

162
00:08:50,980 --> 00:08:54,240
סצנות תנכיות -- "הקרב לתוך מצריים", ו "הבן האובד"

163
00:08:54,240 --> 00:08:57,100
- מאחורי דוכני שוק עמוסים.

164
00:09:00,920 --> 00:09:07,080
ובוייגל מציג את הנושא העיקרי שלו - "ישו נושא את הצלב", "סנט פול"

165
00:09:07,100 --> 00:09:10,120
כפרטים בסצינה עמוסה.

166
00:09:13,900 --> 00:09:18,180
היתרונות ברורים: צופים נמשכים לתוך התמונה,

167
00:09:20,000 --> 00:09:21,780
הם צריכים להבין אותה,

168
00:09:23,060 --> 00:09:24,280
לחשוב על זה,

169
00:09:25,580 --> 00:09:28,560
ואז לפרש מחדש את הדברים שהם הבחינו בהם בהתחלה

170
00:09:29,620 --> 00:09:32,000
לאור הסיפור המקראי.

171
00:09:35,020 --> 00:09:37,060
וטב יותר, מצב "גשמי"

172
00:09:37,120 --> 00:09:38,200
הופך את הסיפור לאמיתי יותר.

173
00:09:38,200 --> 00:09:39,790
...

174
00:09:43,870 --> 00:09:46,250
רמברנט חקר את השפעות הפרספקטיבות האלו וספג אותן,

175
00:09:47,300 --> 00:09:52,620
אבל נע קרוב יותר לנושא שלו מון ליידן, ומאמץ נקודת מבט ישירה יותר,

176
00:09:52,620 --> 00:09:55,070
ובסופו של דבר מחליף אזורים ריקים מוזרים

177
00:09:55,100 --> 00:09:58,600
בקהל במרכז.

178
00:09:58,670 --> 00:10:01,470
כל אחת משתי הגרסאות היא תאטרלית כשלעצמה:

179
00:10:01,500 --> 00:10:05,320
לאחת יש את החיות האפית של בימת ימי הביניים,

180
00:10:07,450 --> 00:10:13,450
השנייה מציעה רגע "תלוי בזמן באופן מסתורי."

181
00:10:13,470 --> 00:10:17,120
הבן האובד בקטגוריה השניה,

182
00:10:17,150 --> 00:10:21,720
עם קוי פרספקטיבה מתאחדים גם על האב וגם על הבן,

183
00:10:21,800 --> 00:10:23,950
הדלת החשוכה והפעורה,

184
00:10:23,970 --> 00:10:27,820
התנוחה הלא ממורכזת של הדמויות הראשיות,

185
00:10:27,870 --> 00:10:31,470
פנים שאי אפשר לזהות בבטחון.

186
00:10:32,400 --> 00:10:38,870
האסטרטגיה השניה: שימוש באפקטים תאטרליים קיצוניים
להשגת רושם מיידי.

187
00:10:38,900 --> 00:10:42,120
זו השיטה של קארבאג'יו,

188
00:10:42,150 --> 00:10:45,020
ורמברנט לומד ממנה:

189
00:10:46,450 --> 00:10:47,850
מעט דמויות

190
00:10:47,870 --> 00:10:51,350
תאורה קשה ממוקדת

191
00:10:51,370 --> 00:10:56,350
דמויות ראשיות בחזית, שם הצופים תופסים אותן מייד.

192
00:10:58,120 --> 00:11:02,970
תחומי החושך שלו הם אפקטיביים תיאטרלית בשתי דרכים:

193
00:11:03,020 --> 00:11:07,150
הם ממקדים את תשומת הלב שלנו על ידי פישוט הקומפוזיציה

194
00:11:07,200 --> 00:11:09,150
הם מושכים אותנו לתוך התמונה על ידי הצעת עולם

195
00:11:09,200 --> 00:11:13,550
שהדמיון שלנו יכול להכנס לתוכו ולמלאו.

196
00:11:15,000 --> 00:11:20,200
הפרק הבא: "השגריר" של הולביין, אהבה עצמית או יותר?

197
00:11:20,200 --> 00:11:25,930
יותר מידע ב: www.canal-educatif.fr

198
00:11:25,930 --> 00:11:28,900
בימוי של

199
00:11:28,900 --> 00:11:31,900
הופק על ידי

200
00:11:31,900 --> 00:11:34,900
יועץ מדעי

201
00:11:34,900 --> 00:11:37,930
הסרט הזה קיים אודות לתומכים והמאמצים של הקהילה

202
00:11:37,930 --> 00:11:40,930
קריינות

203
00:11:40,930 --> 00:11:43,900
עריכה ואפקטים ויזואלים

204
00:11:43,900 --> 00:11:46,900
עריכה מאוחרת והקלטות סאונד

205
00:11:46,900 --> 00:11:49,900
עריכה מוזיקלית

206
00:11:49,900 --> 00:11:52,930
מוזיקה

207
00:11:52,930 --> 00:11:55,930
קרדיטים לצילומים

208
00:11:55,930 --> 00:11:58,900
כתוביות בעברית: עדו דקרס

209
00:11:58,900 --> 00:12:01,100
הפקה של CED