0:00:05.060,0:00:07.360
אומנות...

0:00:07.370,0:00:08.700
בסימן שאלה

0:00:10.240,0:00:12.420
איש צעיר

0:00:12.440,0:00:14.420
איש זקן

0:00:17.100,0:00:18.700
צופים

0:00:21.000,0:00:23.040
תמונה של רמברנט

0:00:24.220,0:00:27.300
איחוד מרגש?

0:00:27.360,0:00:29.000
בהחלט, אבל גם משהו יותר מזה.

0:00:29.040,0:00:33.420
זה סיפור מהברית החדשה על "הבן האובד"

0:00:33.460,0:00:36.620
שמפנה את גבו למשפחתו,

0:00:36.640,0:00:40.940
מבזבז את הירושה שלו על נשים ויין,

0:00:41.000,0:00:45.000
ובסופו של דבר הופך לרועה חזירים עני ורעב,

0:00:45.040,0:00:46.750
וחוזר לאביו

0:00:46.800,0:00:50.200
... שבאופן לא יאומן, מקבל אותו חזרה לזרועותיו הפתוחות

0:00:50.240,0:00:52.080
ושוחט את העגל השמן כדי לקבל אותו...

0:00:52.120,0:00:56.560
... לזעמו הקנאי של אחיו הגדול הנאמן והחרוץ.

0:00:57.240,0:00:59.120
רעיון מוזר של צדק!

0:00:59.140,0:01:00.400
האם חרטה מאוחרת

0:01:00.440,0:01:03.180
מוחקת בגידה והוללות?

0:01:04.760,0:01:07.300
האם היא עולה על חיים של יושר?

0:01:08.260,0:01:11.960
הנקודה פה היא שלחלוקת צדק יש קריטריונים משלה:

0:01:12.400,0:01:16.780
"תהייה שמחה גדולה יותר בגן עדן על חוטא אחד שמכפר[br]מעל תשעים ותשעה צדיקים."

0:01:19.040,0:01:20.080
אבל נראה שרמברנט

0:01:20.140,0:01:23.760
מעוות בכוונה את משמעות הסיפור -- ואת התמונה.

0:01:23.780,0:01:27.160
אין סימבוליות דתית, אין נוכחות אלוהית.

0:01:27.220,0:01:28.660
למה לא?

0:01:28.700,0:01:31.880
מפני שהחיבור לאלוהים משתמע בבירור?

0:01:33.180,0:01:38.000
או בגלל שרמברנט עצמו רוצה להוסיף עוד משמעות?

0:01:38.010,0:01:42.760
כותרת: רמברנט -- "חזרת הבן האובד" הצד החבוי של כוח

0:01:43.900,0:01:46.200
חלק 1. "אומנות ההסוואה"

0:01:47.380,0:01:50.840
כמה מהסיפור נשאר למעשה?

0:01:50.840,0:01:52.600
ראשית, הבן,

0:01:52.600,0:01:56.260
עם הרגליים היחפות והנעליים השחוקות

0:01:56.260,0:02:00.280
רגליים נראות דרך ביגוד בלוי

0:02:00.280,0:02:03.800
חוט כחגורה

0:02:03.800,0:02:06.060
ראש מגולח וקרקפת אדומה

0:02:06.060,0:02:09.820
פנים כחושות ועפעפיים נפוחים,

0:02:09.820,0:02:12.500
תנוחת הכריעה משקפת את הבושה וההשפלה.

0:02:13.540,0:02:15.180
גופו הוא גוף של קדוש מעונה.

0:02:15.180,0:02:18.020
ואז האב:

0:02:18.020,0:02:21.840
איש שהוא גם חזק וגם מורגל בהלכות העולם. צבעים ברורים

0:02:21.840,0:02:23.780
בשיערו וזקנו

0:02:23.780,0:02:27.540
איש שהוא גם חכם וגם שולט בעצמו: שקט,

0:02:27.540,0:02:31.520
עין אחת על בנו ואחרת אבודה במחשבה.

0:02:33.940,0:02:37.680
איש גם עשיר וגם אוהב: גלימתו מקרינה רוך,

0:02:37.700,0:02:40.140
עוטפת את פני בנו בהילה אדומה,

0:02:40.180,0:02:42.560
עוקבת אחרי קווי זקנו וראשו.

0:02:43.780,0:02:46.560
ידיו מנחמות ומרפאות

0:02:46.560,0:02:48.760
אחת עדינה וחיוורת,

0:02:48.760,0:02:50.420
השניה חזקה וכהה יותר.

0:02:52.180,0:02:54.580
האב עוטף את בנו מילולית.

0:02:56.540,0:03:00.040
השחקנים בתמונה הקטנה הזו נושאים את כל הסיפור!

0:03:01.680,0:03:05.200
הצופים מהצד נראים כניצבים בהשוואה!

0:03:05.240,0:03:08.520
הבן הבוגר, לובש את אותו מעיל אדום

0:03:08.560,0:03:11.240
שני המשרתים בדלת המפוסלת

0:03:14.760,0:03:17.200
האישה ברקע, עם התליון האדום שלה

0:03:18.500,0:03:19.760
משהו מוזר בתמונה הזו?

0:03:19.760,0:03:22.780
הבה נביט בטיפול קונבנציונלי יותר:

0:03:22.780,0:03:25.600
אב ובן מביטים אחד בשני,

0:03:25.600,0:03:28.880
המשרתים מביאים בגדים,

0:03:28.880,0:03:32.040
נעליים וטבעת שנקראה לאב

0:03:32.040,0:03:35.480
בזמן שהעגל מובל לשחיטה

0:03:35.500,0:03:37.880
סימנים דתיים בכל מקום:

0:03:37.900,0:03:40.580
הקורבן מזכיר את זה של ישו,

0:03:40.660,0:03:43.220
הכלב הלבן עומד לטוהר ואמונה.

0:03:43.260,0:03:46.320
הכל, כולל המסר, ברור...

0:03:48.480,0:03:52.420
שלושים שנה מוקדם יותר, רמברנט עצמו המשיך באותו קו:

0:03:52.440,0:03:56.580
ברקע, בגדים מיוצרים, תריס נפתח

0:03:56.580,0:03:59.900
השימוש שלו בפרופיל בחזית מבהיר את הסצנה.

0:03:59.900,0:04:04.720
נעל נחלצה, המקל הושלך

0:04:04.720,0:04:06.920
האח הגדול חסר

0:04:06.920,0:04:09.320
גוף הבן כל כך הרוס,

0:04:09.320,0:04:11.040
הפנים שלו אומללות,

0:04:11.080,0:04:13.820
שנראה כמעט שמגיעה לו סליחתו של אביו.

0:04:14.700,0:04:18.100
הכל מתאים למילים בסיפור התנכי

0:04:18.100,0:04:20.440
- אבל מה עם "הרוח?"

0:04:20.440,0:04:22.020
לגרסה המאוחרת אין "אחרי":

0:04:22.060,0:04:24.140
הדמויות נראות מבולבלות,

0:04:24.160,0:04:26.780
לא מוצעת אף פעולה.

0:04:27.540,0:04:29.340
בנוגע ל"לפני" ,

0:04:29.360,0:04:31.260
הטבליט השטוח מובן בקלות.

0:04:31.580,0:04:35.380
הוא מקשר הוללות לנפילה:

0:04:35.400,0:04:38.420
הבן האובד חוגר חרב ומנגן בחליל,

0:04:38.440,0:04:39.800
בזמן שגורלו מואפל

0:04:39.820,0:04:43.550
על ידי החזירים לרגליו.

0:04:45.100,0:04:46.220
עם גבו לצופה,

0:04:46.240,0:04:49.620
לא האומללות שלו ולא החרטה גלויים:

0:04:49.640,0:04:52.620
סליחתו של האב קיימת "בוואקום."

0:04:53.260,0:04:56.860
רמברנט מקצץ את הסיפור, ומחסל את הסנטימנט הקל

0:04:56.880,0:04:58.340
שאולי יכול להראות כבנלי...

0:04:58.340,0:05:00.700
...

0:05:02.500,0:05:07.240
ואז הולך אפילו רחוק יותר על ידי שיתופנו, הצופים:

0:05:07.260,0:05:09.380
ראשית, הוא גורם לנו להזדהות עם הבן,

0:05:09.400,0:05:12.600
שרגליו הם הדבר הראשון שאנחנו רואים,

0:05:12.640,0:05:16.120
ושאת תנוחתו אנחנו חולקים

0:05:17.740,0:05:21.140
שנית, הוא מעלה שאלות לא נוחות:

0:05:21.160,0:05:23.100
[לתרגום בהמשך]

0:05:23.100,0:05:25.480
האם היינו נדיבים, כמו האב

0:05:25.480,0:05:28.580
-- או נשארנו ממורמרים ברקע,

0:05:28.580,0:05:29.880
כמו הבן הבוגר?

0:05:32.040,0:05:36.000
אבל למה הוא כל כך רוצה לשתף אותנו בתמונה

0:05:36.000,0:05:38.240
שלא היתה מיועדת לכנסיה,

0:05:38.240,0:05:41.280
ועדיין היתה בסטודיו כשמת?

0:05:43.260,0:05:44.900
חלק 2. "הצייר כבן אובד"

0:05:45.680,0:05:49.820
רמברנט צייר את הגרסה הראשונה שלו למשל[br]28 שנים מוקדם יותר -

0:05:49.820,0:05:52.880
האורגיה הרגילה.

0:05:52.880,0:05:54.840
מלבושים יקרים,

0:05:54.860,0:05:56.540
מנופפים כוסות,

0:05:56.540,0:05:58.280
בבית בושת מרוהט ביוקרה,

0:05:58.320,0:06:00.580
עם פרוצה על ברכיו,

0:06:00.600,0:06:04.280
הבן האובד מזמין אותנו להתענג מתענוגות הבשר...

0:06:05.200,0:06:08.700
... כולל הטווס הזה, הסמל לשפע וליהירות!

0:06:10.660,0:06:13.840
כאן, רמברנט עוקב אחרי מוסכמה הולנדית מוכרת:

0:06:13.840,0:06:17.060
שימוש בסצנות תנכיות כתואנה, הוא מגנה למראית עיין את חטאי הבשר

0:06:17.060,0:06:19.920
- בזמן שהוא מעורר אותם בפירוט גדול.

0:06:21.700,0:06:23.380
אבל התמונה רוכשת עוד מימד...

0:06:23.380,0:06:27.040
... ברגע האנחנו מבינים שזה פורטרט עצמי.

0:06:27.040,0:06:28.780
אפילו אם זה לא משהו חדש...

0:06:28.780,0:06:32.060
ציירים אחרים מציירים את עצמם בטברנות...

0:06:32.060,0:06:35.360
ודורר מצייר את עצמו מוקף בחזירים..

0:06:35.360,0:06:39.280
... רמברנט נותן לפרוצה את התכונות של ססקיה ון אוילנבורך,

0:06:39.280,0:06:40.920
אישתו!

0:06:42.640,0:06:46.780
למעשה, התמונה יכולה להראות כתמונה איקונית של מעמדו החדש:

0:06:46.800,0:06:50.060
ססקיה, אותה הוא מציג בגאווה,

0:06:50.060,0:06:52.980
היא עשירה להפליא, והחתונה איתה השיגה לו את הזכות לעבוד באמסטרדם

0:06:53.020,0:06:55.360
... שם ההזמנות זורמות,

0:06:56.180,0:06:59.400
.. הוא רוכש בית טוב בשכונה אופנתית...

0:06:59.420,0:07:01.680
... ותמונה רודפת תמונה.

0:07:02.360,0:07:04.960
הפורטרט העצמי של רמבאנט כבן האובד

0:07:05.000,0:07:07.660
מאשרת את הנהנתנות שלו עצמו,

0:07:07.680,0:07:12.560
בזמן שהוא הופך את ססקיה - מעט מאחוריו,[br]מביטה בשלווה בצופה - לכוח המרגיע בשותפות שלהם.

0:07:13.540,0:07:15.320
אבל טרגדיה נמצאת בהמשך...

0:07:16.620,0:07:18.960
ססקיה מתה ב 1642.

0:07:20.060,0:07:22.540
שש עשרה שנים מאוחר יותר, רמברנט הרוס,

0:07:22.580,0:07:24.640
ביתו ורכושו נמכרו,

0:07:25.160,0:07:27.100
ולידת ילדו הלא לגיטמי לשותפתו החדשה

0:07:27.120,0:07:30.760
הכתימה את המוניטין האישי שלו.

0:07:32.340,0:07:33.780
ההזמנות יובשות,

0:07:34.980,0:07:38.120
וכשהנדרייקה מתה ב 1663...

0:07:38.140,0:07:41.700
המשל עם הבן האובד הוא ברור:

0:07:42.540,0:07:45.940
לבד, הרוס, מנודה על ידי הכנסיה,

0:07:45.980,0:07:49.040
רמברנט משתוקק להצטרף לקהילה הנוצרית

0:07:49.060,0:07:50.480
ולהשלים עם אלוהים.

0:07:51.740,0:07:53.880
דתו הפרוטסטנטית

0:07:53.920,0:07:56.540
מכתיבה שהוא יפתח את ליבו לאלוהים, אבל לא יבקש תמורה:

0:07:56.560,0:08:01.580
אלוהים לבדו, בחרותו האין סופית, יעניק לו חסד או ימנעו ממנו.

0:08:05.440,0:08:10.620
חלק 3. "כוח הבלתי נראה"

0:08:10.620,0:08:11.400
אבל התהילה של הציור כיום

0:08:11.400,0:08:14.180
היא לא פשוט בגלל ההזדהות של רמברנט עם הבן האובד.

0:08:14.220,0:08:15.900
ברפובליקה ההולנדית המשגשגת,

0:08:15.920,0:08:18.240
האליטה העשירה קובעת מה נמכר.

0:08:18.300,0:08:22.860
הקירות שלהם מכוסים בתמונות, והם רוצים סצנות דתיות שיתאימו...

0:08:22.880,0:08:24.680
.. ושיהיה להן תהודה אמיתית של החיים האמיתיים,

0:08:24.720,0:08:26.900
שמדברים ישירות אליהם.

0:08:28.460,0:08:30.780
אומנים מוקדמים יותר באו לסיפורי התנך בשתי דרכים,

0:08:30.820,0:08:32.660
אבל רמברנט עושה משהו חדש.

0:08:33.220,0:08:35.780
אסטרטגיה ראשונה: שימוש בפרספקטיבה

0:08:35.820,0:08:38.660
כדי לקשר את הסיפור עם ההוה.

0:08:39.500,0:08:43.960
לוקאס ון ליידן שם את "ישו מוצג לאנשים" שלו בסביבה אורבנית מודרנית,

0:08:43.960,0:08:45.380
עם קהל בחזית.

0:08:47.660,0:08:50.920
פייטר ארטסן ויואכים ביוקליר מחבאים שנייהם

0:08:50.980,0:08:54.240
סצנות תנכיות -- "הקרב לתוך מצריים", ו "הבן האובד"

0:08:54.240,0:08:57.100
- מאחורי דוכני שוק עמוסים.

0:09:00.920,0:09:07.080
ובוייגל מציג את הנושא העיקרי שלו - "ישו נושא את הצלב", "סנט פול"

0:09:07.100,0:09:10.120
כפרטים בסצינה עמוסה.

0:09:13.900,0:09:18.180
היתרונות ברורים: צופים נמשכים לתוך התמונה,

0:09:20.000,0:09:21.780
הם צריכים להבין אותה,

0:09:23.060,0:09:24.280
לחשוב על זה,

0:09:25.580,0:09:28.560
ואז לפרש מחדש את הדברים שהם הבחינו בהם בהתחלה

0:09:29.620,0:09:32.000
לאור הסיפור המקראי.

0:09:35.020,0:09:37.060
וטב יותר, מצב "גשמי"

0:09:37.120,0:09:38.200
הופך את הסיפור לאמיתי יותר.

0:09:38.200,0:09:39.790
...

0:09:43.870,0:09:46.250
רמברנט חקר את השפעות הפרספקטיבות האלו וספג אותן,

0:09:47.300,0:09:52.620
אבל נע קרוב יותר לנושא שלו מון ליידן, ומאמץ נקודת מבט ישירה יותר,

0:09:52.620,0:09:55.070
ובסופו של דבר מחליף אזורים ריקים מוזרים

0:09:55.100,0:09:58.600
בקהל במרכז.

0:09:58.670,0:10:01.470
כל אחת משתי הגרסאות היא תאטרלית כשלעצמה:

0:10:01.500,0:10:05.320
לאחת יש את החיות האפית של בימת ימי הביניים,

0:10:07.450,0:10:13.450
השנייה מציעה רגע "תלוי בזמן באופן מסתורי."

0:10:13.470,0:10:17.120
הבן האובד בקטגוריה השניה,

0:10:17.150,0:10:21.720
עם קוי פרספקטיבה מתאחדים גם על האב וגם על הבן,

0:10:21.800,0:10:23.950
הדלת החשוכה והפעורה,

0:10:23.970,0:10:27.820
התנוחה הלא ממורכזת של הדמויות הראשיות,

0:10:27.870,0:10:31.470
פנים שאי אפשר לזהות בבטחון.

0:10:32.400,0:10:38.870
האסטרטגיה השניה: שימוש באפקטים תאטרליים קיצוניים[br]להשגת רושם מיידי.

0:10:38.900,0:10:42.120
זו השיטה של קארבאג'יו,

0:10:42.150,0:10:45.020
ורמברנט לומד ממנה:

0:10:46.450,0:10:47.850
מעט דמויות

0:10:47.870,0:10:51.350
תאורה קשה ממוקדת

0:10:51.370,0:10:56.350
דמויות ראשיות בחזית, שם הצופים תופסים אותן מייד.

0:10:58.120,0:11:02.970
תחומי החושך שלו הם אפקטיביים תיאטרלית בשתי דרכים:

0:11:03.020,0:11:07.150
הם ממקדים את תשומת הלב שלנו על ידי פישוט הקומפוזיציה

0:11:07.200,0:11:09.150
הם מושכים אותנו לתוך התמונה על ידי הצעת עולם

0:11:09.200,0:11:13.550
שהדמיון שלנו יכול להכנס לתוכו ולמלאו.

0:11:15.000,0:11:20.200
הפרק הבא: "השגריר" של הולביין, אהבה עצמית או יותר?

0:11:20.200,0:11:25.930
יותר מידע ב: www.canal-educatif.fr

0:11:25.930,0:11:28.900
בימוי של

0:11:28.900,0:11:31.900
הופק על ידי

0:11:31.900,0:11:34.900
יועץ מדעי

0:11:34.900,0:11:37.930
הסרט הזה קיים אודות לתומכים והמאמצים של הקהילה

0:11:37.930,0:11:40.930
קריינות

0:11:40.930,0:11:43.900
עריכה ואפקטים ויזואלים

0:11:43.900,0:11:46.900
עריכה מאוחרת והקלטות סאונד

0:11:46.900,0:11:49.900
עריכה מוזיקלית

0:11:49.900,0:11:52.930
מוזיקה

0:11:52.930,0:11:55.930
קרדיטים לצילומים

0:11:55.930,0:11:58.900
כתוביות בעברית: עדו דקרס

0:11:58.900,0:12:01.100
הפקה של CED